המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה כן מבואר במכילתא שלאו זה הוא לאו דוקא לקרבן הפסח, אלא הוא הדין לכל הקרבנות כולם. לְכָל מַקְרִיבֵי הַקָּרְבָּנוֹת לְמִינֵיהֶם לְבַל יִתְאַחֲרוּ מִלְּהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנָם וְאֶת מוֹתְרֵי אִמּוּרֵיהֶם עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא יִזְדָּרְזוּ לְהַקְרִיבָם מִיָּד לְאַחַר שְׁחִיטָתָם. שֶׁזֶּהוּ מִכְּבוֹד הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּמַהֵר אָדָם לְהַשְׁלִים אֶת עֲבוֹדָתוֹ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים, וְלֹא יִתְמַהְמַהּ וְיִשְׁתַּהֶה בְּמִלּוּי רְצוֹן קוֹנוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִתְעַכֵּב עַד הַגִּיעַ עֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁל יוֹם הַמָּחֳרָת.
וּבְאִם כְּבָר הִפְצִיעַ הַשַּׁחַר וְהַקָּרְבָּן עֲדַיִן לֹא קָרַב כֻּלּוֹ - הֲרֵי שֶׁנִּפְסַל מִלִּקָרֵב וְנִקְרָא ''פִּגּוּל'', עָלָיו אָמְרָה הַתּוֹרָה ''פִּגּוּל הוּא לֹא יֵאָכֵל''. וּמִכָּל מָקוֹם רמב''ם הלכות קרבן הפסח (פרק א' הלכה ז'). אֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה, הוֹאִיל וְנֶחְשַׁב הוּא לְלָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו.