המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר מִצְוָה זוֹ עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בביאורו על מצוה ת''ז. בְּסֵפֶר ''מְצוּדַת דָּוִד'' לְהַגָּאוֹן רַבִּי דָּוִד בֶּן זִמְרָא זַצַ''ל שֶׁבֵּאֵר שֶׁקָּרְבַּן הַפֶּסַח מְכֻנֶּה ''קָרְבַּן שְׁלָמִים'' עַל שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. וְאִלּוּ הֶחָמֵץ כָּל עִנְיָנוֹ הוּא לְעוֹרֵר מַחְלֹקֶת וְקִטְרוּגִים עַל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. וְלָכֵן הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא לְעָרֵב אֶת שְׁתֵּי הַמִּדּוֹת הַהֲפוּכוֹת יַחַד. וְתָלָה הַכָּתוּב אֶת הָאִסּוּר בְּדַם הַזֶּבַח וְלֹא בִּבְשָׂרוֹ, בִּהְיוֹת שֶׁבְּהַקְרָבַת הַדָּם מִיָּד נוֹטֶלֶת מִדַּת הַדִּין אֶת חֶלְקָהּ, וְהַקְטָרַת הָאִמּוּרִים הִיא הָעוֹשָׂה אֶת הַשָּׁלוֹם, וְלָכֵן כְּבָר מֵהַקְרָבַת הַדָּם נִצְטַוֵּינוּ לְהַרְחִיק אֶת הֶחָמֵץ מֵרְשׁוּתֵנוּ.
מצוה צ: שלא להלין את קרבן הפסח
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''ג, י''ח.)
''וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר''.