המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ
הַמִּתְבּוֹנֵן בְּעַמְקוּת בִּדְבָרִים אֵלּוּ יְגַלֶּה בָּהֶם הַנְהָגָה נִפְלָאָה וּמֶסֶר עֶלְיוֹן שֶׁמָּסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל עֲבָדָיו: שֶׁגַּם כְּשֶׁמּוֹצִיאִים אָדָם לַהוֹרֵג וּמַעֲנִישִׁים - יֵשׁ לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה, בְּשִׁקּוּל דַּעַת וּבִמְתִינוּת, בְּמָה רָאוּי לְצַעֲרוֹ וּבְמַה לֹּא. שֶׁאִם נִתְחַיֵּב הַלָּה מִשְׁפַּט מָוֶת כָּזֶה אוֹ אַחֵר, אֵין זֶה אוֹמֵר שֶׁהֻרְשֵׁנוּ לְהַשְׁבִּית מִמֶּנּוּ אֶת שִׂמְחַת הַשַּׁבָּת שֶׁלּוֹ!!!
וְכָךְ בֵּאֲרוּ כן כתב רש''י ז''ל בפירושו על התורה (דברים ל''ב, ד'). וראה בספרנו הדל ''דובב שפתי ישנים'' (ריש פרשת האזינו) מה שכתבנו בענין זה בס''ד. רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אֶת הַפָּסוּק ''הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ'': שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִנּוֹ צוּר וְחָזָק, וְכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה, עִם כָּל זֹאת כְּשֶׁמֵּבִיא הוּא פֻּרְעָנוּת עַל עוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ לֹא בְּשֶׁצֶף וּבְבֶהָלָה הוּא מֵבִיאָהּ, כִּי אִם בְּדִין וּבְישֶׁר. כִּי תָּמִים פָּעֳלוֹ. וּזְהִירוּת גְּדוֹלָה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר אָדָם שֶׁהֻפְקְדָה בְּיָדוֹ סַמְכוּת וּמֶמְשָׁלָה לִפְסֹק וְלַעֲנֹשׁ שֶׁלֹּא יְנַצֵּל סַמְכֻיּוֹת אֵלּוּ לִפְעֹל לְפִי מִזְגּוֹ וְכִרְצוֹנוֹ. שֶׁעַל כְּגוֹן זֶה אימרת רב בראש השנה (י''ז ע''א). אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁפַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵרָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא יִזְכֶּה לִרְאוֹת בֵּן תַּלְמִיד חָכָם לֹא עָלֵינוּ.
וּמִכָּאן יַשְׂכִּיל הָאָדָם בְּבוֹאוֹ לְיַסֵּר אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת תַּלְמִידוֹ לִזְכֹּר בְּכָל עֵת שֶׁלֹּא הֻתְּרָה הָרְצוּעָה לְגַמְרֵי לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְשֶׁהַיֶּלֶד אֵינוֹ אֵיזֶה ''שַׂק אִגְרוּף'' עָלָיו יָכוֹל הָאָב לִפְרֹק אֶת קִצְפּוֹ וְזַעֲמוֹ. עָלֵינוּ לִשְׁקֹל בְּכֹבֶד רֹאשׁ כָּל עֲנִישָׁה וְתוֹכָחָה הַאִם מֻכְרַחַת וּמֻצְדֶּקֶת הִיא כָּרֶגַע, וְהַאִם תָּנִיב פֵּרוֹת טוֹבִים וְתָבִיא תּוֹעֶלֶת לָעִנְיָן.
אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְסֻגָּל לִשְׁלֹט עַל עַצְמוֹ בִּשְׁעַת כַּעַס, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְנַטְרֵל רְגָשׁוֹת וְאִינְטֶרֶסִים אִישִׁיִּים, אַל לוֹ לִהְיוֹת מְחַנֵּךְ כְּלָל, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין לוֹ לְהַעֲנִישׁ וּלְהָעִיר לַאֲחֵרִים. אִם אָדָם מֵעִיר הֶעָרָה לַזּוּלָת מִתּוֹךְ הַרְגָּשַׁת הִפָּגְעוּת אוֹ כְּאֵב אִישִׁי - קָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁדְּבָרָיו יַחְרְגוּ מִמִּסְגֶּרֶת הַתּוֹכָחָה הַנְּכוֹנָה וְלֹא יָבִיאוּ לְיִשּׁוּרוֹ שֶׁל הֶחָנִיךְ ואי אפשר שלא להביא כאן את לשונו הזכה והטהורה של רבינו החזון איש זצוק''ל בספרו ''אמונה ובטחון'' (פרק ד'): ''מן המפסידים היותר עיקריים בהיות המלמד לרבים בלתי שלם במדותיו, שכאשר מייסר הוא את תלמידיו בביטוי גס ובזעקת רוגז על מעשה שעשו הרי שמתערב כאן טוב ורע. שהחניך מתרגל בגסות ובקפדנות ובמעשי תעתועיו של רבו לעשות תועבות על ''טהרת הקודש'' באיצטלא של ''לשם שמים''... .
כָּךְ מָצִינוּ בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק בְּעֵת שֶׁעָמַד מוּל אֶחָיו הַקְּדוֹשִׁים וּבִקֵּשׁ לְהִתְוַדֵּעַ אֲלֵיהֶם, מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה כִּי בראשית מ''ה, א'. ''לֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכָל הַנִּצָּבִים עָלָיו''. וּמִי שֶׁקּוֹרֵא אֶת הַדְּבָרִים מִבְּלִי בֵּאוּרֵי חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים עָלוּל לְפָרֵשׁ וּלְגַלּוֹת פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. שֶׁמִּפַּשְׁטוּת הַדְּבָרִים הָיָה נִרְאֶה שֶׁלֹּא יָכֹל יוֹסֵף יוֹתֵר לְהִתְאַפֵּק מִלְּהִתְגַּלּוֹת לְאֶחָיו, וְהַדָּבָר כְּבָר לֹא הָיָה בִּשְׁלִיטָתוֹ. אַךְ לֹא כֵן פֵּרוּשׁ הַדְּבָרִים! יוֹסֵף יָדַע לִשְׁלֹט הֵיטֵב בְּרוּחוֹ, וְיָכֹל גַּם יָכֹל לְהַמְתִּין וּלְהִתְעַכֵּב כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ. אֶלָּא שֶׁיּוֹסֵף רָאָה לְנָכוֹן שֶׁזּוֹהִי הָעֵת הַנְּכוֹנָה לְהִתְגַּלּוֹת, רַק הֵבִין שֶׁלֹּא צוֹדֵק לְהוֹכִיחָם בִּפְנֵי הַמִּצְרִים, וְלֹא יָכֹל לִסְבֹּל זֹאת שֶׁהַמִּצְרִים יִרְאוּ בְּבָשְׁתָם, וְלָכֵן צִוָּה מִיָּד: ''הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ מֵעָלָי''. זוֹהִי דֻּגְמָא שֶׁל תּוֹכֵחָה וַעֲנִישָׁה נְכוֹנָה, מִתּוֹךְ שְׁלִיטָה עַצְמִית מְלֵאָה וְדַעַת תּוֹרָה צְרוּפָה.
וּכְשֵׁם שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה יָדְעָה לִגְדֹּר וּלְהַגְבִּיל אֶת עֲנִישָׁתָהּ בִּגְדָרִים מְסֻיָּמִים, כָּךְ הִיא מְצַפָּה מֵאִתָּנוּ לִדְבֹּק בְּדַרְכָּהּ וְלִנְהֹג כְּמוֹתָהּ.