המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים עַל כֵּס הַמִּשְׁפָּט לְבַל יוֹצִיאוּ לַפֹּעַל גְּזַר דִּין מָוֶת עַל אָדָם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, יבמות ו' ע''ב. בֵּין בִּשְׂרֵפָה וּבֵין בְּכָל מִיתָה אַחֶרֶת. בִּהְיוֹת שֶׁאֵין זֶה מִכְּבוֹדוֹ שֶׁל הַיּוֹם לְצַעֵר וּלְיַגֵּעַ בּוֹ אֲפִלּוּ אֶת הַפּוֹשְׁעִים וְהָעֲבַרְיָנִים וכן פסק הרמב''ם ז''ל בהלכות שבת (פרק כ''ד הלכה ז'). .
וְאִם עָבְרוּ בֵּית הַדִּין וְהוֹצִיאוּ אָדָם לַהוֹרֵג בְּשַׁבָּת עָבְרוּ עַל לָאו זֶה, אַךְ אֵינָם לוֹקִים עַל כָּךְ בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה בִּידֵיהֶם. וְאִם עָמְדוּ וְהוֹצִיאוּהוּ לַהוֹרֵג בִּידֵיהֶם בִּפְנֵי עֵדִים וּבְהַתְרָאָה הֲרֵי הֵם חַיָּבִים סְקִילָה כְּדִין הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְאִם בְּשׁוֹגֵג חַיָּבִים הֵם קָרְבַּן חַטָּאת.