אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - הַחֲזֵק וְתִתְחַזֵּק

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - הַחֲזֵק וְתִתְחַזֵּק

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

כן מבואר בדרשת רבי יוחנן ביומא (ע''ב ע''ב). עיין שם. רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים מְלַמְּדִים כִּי אֲרוֹן הַבְּרִית הוּא הַסֵּמֶל לְעֵסֶק הַתּוֹרָה וְלַעֲמֵלֶיהָ, וְהַבַּדִּים הֵם הַסֵּמֶל לְתוֹמְכֶיהָ. וְרָמַז לָנוּ הַכָּתוּב בְּמִצְוָה זוֹ עַל הַקֶּשֶׁר הֶהָדוּק וְהַמֻּכְרָח בֵּין שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת אֵלּוּ, לְבַל יִנָּתְקוּ זוֹ מִזּוֹ וְלוּ לְרֶגַע אֶחָד. שֶׁכָּךְ לִמְּדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעַל אַף שֶׁמִּנְּתָה הַתּוֹרָה מְמֻנִּים עַל נְשִׂיאַת הָאָרוֹן, עִם כָּל זֹאת בְּפֹעַל הָיָה הָאָרוֹן נוֹשֵׂא אֶת עַצְמוֹ. וְלֹא רַק אֶת עַצְמוֹ, אֶלָּא אַף אֶת הַנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ וְהַמִּתְעַסְּקִים עִמּוֹ הָיָה הָאָרוֹן נוֹשֵׂא. לְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא נִטְעֶה לַחְשֹׁב וְלוּ לְרֶגַע קַל שֶׁבְּכֹחֵנוּ לְהַחֲזִיק אוֹ לְהַעֲמִיד אֶת עַמּוּד הַתּוֹרָה. חָלִילָה! רַק עַל יְדֵי שֶׁמִּתְעַסְּקִים אָנוּ בְּהַעֲמָדָתָהּ וּבַהֲקָמָתָהּ - מִמֵּילָא מִתְבָּרְכִים גַּם אָנוּ מִמֶּנָּה וְנִבְנִים מִקִּרְבָתָהּ.

וְנִרְאֶה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁזֶּהוּ פֵּשֶׁר אבות פרק ג' משנה י''ז. מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ''ל: ''אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה וְאִם אֵין תּוֹרָה אֵין קֶמַח''. שֶׁלִּכְאוֹרָה הַדְּבָרִים נִרְאִים כְּסוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה?! שֶׁהֲרֵי אִם יֵשׁ אֶחָד הַמַּחֲזִיק וּמַעֲמִיד אֶת זוּלָתוֹ הֲרֵי שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיּוּכַל הוּא לְהִתְקַיֵּם גַּם בִּלְעָדָיו, וְאִם כֵּן אֵיךְ אָמְרוּ שֶׁזֶּה בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר וְזֶה בְּלֹא זֶה אִי אֶפְשָׁר?!

אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא שֶׁהַחְזָקַת הַתּוֹרָה וְהַעֲמָדָתָהּ הִיא בְּעֶצֶם הַעֲמָדַת עַצְמֵנוּ, וּכְשֶׁנּוֹשְׂאִים אָנוּ אוֹתָהּ מִמֵּילָא וכמו שהובא בנביא (שמואל ב' ו', י''א): ''ויברך ה' את עבד אדם ואת כל ביתו'' בעבור ארון האלקים שהיה בביתו. וראה ברכות (ס''ג ע''ב). מֻחְזָקִים וּמִתְבָּרְכִים אָנוּ מִמֶּנָּה וּבִגְלָלָהּ.

וְזֶה מַה משלי ג', י''ח. שֶּׁכָּתוּב: ''עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר'' שֶׁהַחְזָקַת הַתּוֹרָה הִיא כְּדֻגְמַת אָדָם הַמְחַבֵּק וּמַחֲזִיק בִּזְרוֹעוֹתָיו עֵץ רָם וְגָבוֹהַּ, שֶׁעָלוּל הוּא לַחְשֹׁב לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא זֶה הַמַּחְזִיקוֹ וּמַעֲמִידוֹ, וּבִלְעָדָיו הָיָה הָעֵץ נוֹפֵל וְכוֹרֵעַ. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁהָעֵץ הוּא זֶה שֶׁמַּחְזִיקוֹ וּמְיַצְּבוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל. וְהָרְאָיָה לְכָךְ הִיא שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתָּבוֹא אֵיזוֹ רוּחַ סְעָרָה חֲזָקָה לְהָדְפוֹ מִיָּד יֶאֱחֹז הַלָּה הֵיטֵב בָּעֵץ, וּבִזְכוּת כָּךְ יוּכַל לְהִנָּצֵל מֵהָרוּחַ. כָּךְ הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּל מַחְזִיקֶיהָ בִּשְׁעַת צָרָה אוֹ מוּעָקָה מִיָּד נֶאֱחָזִים בָּהּ וְתוֹלִים עַצְמָם בִּזְכוּתָהּ כְּדֵי לְהִנָּצֵל, מַה שֶּׁמֵּעִיד שֶׁהִיא זוֹ הַמַּחֲזִיקָה אוֹתָם וְלֹא לְהֵפֶךְ והדבר נרמז יפה בפסוק הנזכר באומרו ''עץ חיים היא למחזיקים בה'' שהיא זו המחייה ונושאת את נושאיה ולא להיפך, והראיה מניין – מ''ותומכיה מאושר'' שאת האושר וההצלחה שואבים הם מאיתה ונתלים עליה ועל זכויותיה. כנלע''ד. .

וְלָכֵן פסחים נ''ג ע''ב. דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל כָּךְ אֶת הַפָּסוּק: קהלת ז', י''ב. ''בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף'' שֶׁכָּל הַמַּחֲזִיק אֶת יְדֵי הַתּוֹרָה וַחֲכָמֶיהָ יִזְכֶּה לֵישֵׁב בִּמְחִצָּתָם בָּעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁחָסָה בְּצֵל הַכֶּסֶף בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּךְ יִזְכֶּה לַחֲסוֹת בְּצֵל הַחָכְמָה בִּמְחִצַּת הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים בָּעוֹלָם הַבָּא. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר לֹא מוּבָן: שֶׁלֹּא הוּא זֶה שֶׁחָסָה בַּכֶּסֶף, אֶלָּא הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ הֵם אֵלּוּ שֶׁנֶּהֱנוּ מִמֶּנּוּ וְחָסוּ בְּצִלּוֹ?! אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְתָּ שֶׁהַנָּכוֹן הוּא שֶׁהַמַּחְזִיק אֶת לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הוּא זֶה הַמְקַבֵּל וְהַנֶּהֱנֶה מֵהֶם, וְלֹא לְהֵפֶךְ וראיה נוספת לענין ממה שפסק השלחן ערוך (באורח חיים סימן רכ''ג סעיף ה') את דברי הירושלמי שעני המקבל מתנה מהעשיר צריך לברך ברכת ''הטוב והמטיב'' בהיות שהיא טובה לנותן לא פחות מאשר למקבל (ועיין באחרונים מה שכתבו בזה למעשה ואכמ''ל). .

וּמִמֵּילָא נָבִין עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא הַזְּכוּת וְהַמְּחֻיָּבוּת הָרוֹבֶצֶת עַל כִּתְפֵי תּוֹמְכֵי הַתּוֹרָה וְסוֹעֲדֶיהָ לְהַתְמִיד בִּמְלַאכְתָּם מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ לְחַזֵּק ברכות (ו' ע''א). ותרגומו: ברכיהם העייפות של חכמים. הָנֵי בִּרְכֵּי דְּרַבָּנָן דְּשַׁלְהֵי, וְלִהְיוֹת מִמַעֲמִידֶיהָ הֵן שעל כך אמר רבי שמעון בר יוחאי (ברכות ז' ע''ב) ''גדול שימושה של תורה יותר מלימודה'', כמו שכתוב באלישע ''אשר יצק מים על יד אליהו'' – למד לא נאמר אלא יצק. בְּגוּפֵנוּ שעל כך אמר רבי יוחנן (ברכות ל''ד ע''ב) שכל הטובות והנחמות המוזכרות בנביאים אמורות על המהנה תלמידי חכמים מנכסיו ועושה עבורם פרקמטיא ומסחר על מנת שיהיו פנויים לעסק התורה ולימודה, וממילא ירבו בכך טובה וברכה לעולם. וְהֵן בְּמָמוֹנֵנוּ, שעל כך כתב בעל ''קב הישר'' (חלק ב' פרק ע''ב) שיש לבני האדם להעתיר ולהתפלל על לומדי התורה הקטנים והגדולים שלא יבטלו מלימודם מחמת חולי או יסורין ח''ו. כי עיקר הנחת רוח שיש לבורא יתברך בעולם זה מעסק התורה, ואם חלילה מתמעט הלימוד בה ממילא מתמעטת הנחת רוח לבורא יתברך כביכול. הֵן בְּפִינוּ שעל כך אמר רבא (שבת כ''ג ע''ב) שהאוהב את החכמים יזכה לבנים חכמים. ואהבת ויראת החכמים היא בכלל מצות ''את ה' אלקיך תירא'' (ראה בבא קמא מ''א ע''ב). וְהֵן בִּלְבָבֵנוּ. וְלוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה