אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - הַהִתְנַתְּקוּת

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - הַהִתְנַתְּקוּת

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

עַל פִּי הַבֵּאוּר שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא בַּמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת, יֵשׁ לוֹמַר שֶׁכָּאן בָּאָה הַתּוֹרָה לְלַמְּדֵנוּ שֶׁפְּעָמִים שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה שֶׁאֵין בִּיכָלְתּוֹ לִיקָח אֶת הַחֹמֶר וְלִרְכַּב עָלָיו וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לַעֲבוֹדַת ה', וְאַדְרַבָּה רוֹאֶה הוּא שֶׁהַחֹמֶר מִתְגַּבֵּר וּמִשְׁתַּלֵּט עָלָיו וּכְבָר אֵינוֹ מְסֻגָּל לְהִפָּדוֹת מִמֶּנּוּ - אֲזַי חַיָּב הָאָדָם ''לַעֲרֹף'' אוֹתוֹ וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, וּלְהִתְנַתֵּק מִמֶּנּוּ בְּתַכְלִית, וְרַק כָּךְ יוּכַל לַחְזֹר וְלַעֲבֹד אֶת ה'.

מִקְרֶה כְּגוֹן זֶה נִתָּן לִמְצֹא אֵצֶל אָדָם הַמִּתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה, וְחָפֵץ הוּא לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן מִתְקַשֶּׁה הוּא לְהִתְנַתֵּק מַעֲבָרוֹ הָרַע וּמִידִידָיו הַמְקָרְרִים וּמַחְלִישִׁים אוֹתוֹ בֶּאֱמוּנָתוֹ. וּפֹה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מְצַוָּה אוֹתוֹ ''לַחְתֹּךְ בַּבָּשָׂר הַחַי'' וּלְהִתְנַתֵּק לְגַמְרֵי מִכָּל גּוֹרֵם זָר הֶעָלוּל לְהוֹרִידוֹ בְּרוּחָנִיּוּתוֹ, לשון הזהב של הרמב''ם בהלכות דעות פרק ו' הלכה א'. בִּהְיוֹת שֶׁדֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל הָאָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו, וְסוֹפוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה שֶׁיְּאַבֵּד בִּגְלָלָם כָּל מִדָּה טוֹבָה וְכָל קַבָּלָה וְהִתְחַזְּקוּת שֶׁאָחַז בָּהּ עַד עַתָּה.

וְאֶת יְסוֹד זֶה אָנוּ מוֹצְאִים בִּמְפֹרָשׁ בַּחֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיְּעָצוּנוּ אימרת רבי מתיא בן חרש במסכת אבות (פרק ד' משנה ט''ו). והובא בספרים פירוש נאה על דברים אלו: שמדרך הארי שבשעה שמגרד לו בראשו מביא הוא את זנבו לקדימה ומגרד בו בראשו, ואילו השועל כשמגרד לו בראשו מביאו לאחור אל זנבו ומתגרד בו. ואת זה בא התנא לרמוז שאם תבחר להיות זנב הארי – לסוף תזכה ותגיע לראש, אך אם תבחר להיות ראש השועל - סופך שתיהפך לזנב, ולא סתם זנב – זנב שועל... בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת: ''הֱוֵי זָנָב לַאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי רֹאשׁ לְשׁוּעָלִים'' - שֶׁעָדִיף לָאָדָם לִהְיוֹת ''זָנָב'' שָׁפֵל פָּשׁוּט וְנָחוּת, אֲבָל בְּחֶבְרָה שֶׁל אֲנָשִׁים ''אֲרָיוֹת'' הָעוֹבְדִים אֶת ה' כָּרָאוּי, מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת ''רֹאשׁ'' הַמּוּרָם מִכֻּלָּם וּמְקֻבָּל עַל כֻּלָּם, אֲבָל בְּחֶבְרָה שֶׁל אֲנָשִׁים חַסְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְיִרְאַת ה'.

וְכֵן הַדָּבָר בְּכָל מִדָּה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה וּבְכָל דֶּרֶךְ מְקֻלְקֶלֶת שֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְמוֹדֵד עִמָּהּ וְלִחְיוֹת לְצִדָּהּ צָרִיךְ הוּא לִבְרֹחַ וּלְהִפָּרֵד מִמֶּנָּה ראה ברמב''ם בהלכות דעות (פרק ב' הלכה ב'- ג') שכתב שחולי הנפשות במדות המקולקלות צריכים הם לילך בדרך הקיצונית ההפוכה, עד שיתיישרו ויכנסו לדרך הממוצעת. וגם אז ישנן מדות שבקל עלול האדם ליפול בהן כגון הגאוה ובהן יש לילך תמיד בדרך הקיצונית, ש''שבירתה'' זוהי טהרתה, ו''עריפתה'' זוהי רפואתה. , וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ''ם זַ''ל בהלכות דעות (פרק ו' הלכה א'). בְּהִלְכוֹתָיו שֶׁאִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁאֵר אֵיתָן וְיַצִּיב בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּמָקוֹם בּוֹ הוּא שׁוֹכֵן - יֵצֵא לִמְעָרוֹת וּלְחוֹחִים וּלְמִדְבָּרִיּוֹת!

וּכְבָר ראה סוכה נ''ב ע''א. גִּלּוּ לָנוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא לִכְשֶׁיַּגִּיעַ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יִקַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְיִשְׁחַט אוֹתוֹ לְעֵינֵי כֻּלָּם, וְזוֹ תְּהֵא הַפְּרֵדָה הַסּוֹפִית מִמֶּנּוּ, וְהָ''עֲרִיפָה'' הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלּוֹ, וְאָז יֵדְעוּ כֻּלָּם כִּי ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה