אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - דְּבֵקוּת בָּאֱמֶת

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - דְּבֵקוּת בָּאֱמֶת

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

מִמִּצְוָה זוֹ יִלְמַד הָאָדָם שֶׁלֹּא לְפַחֵד מִלְּהַבִּיעַ אֶת דֵּעוֹתָיו וְהַשְׁקָפוֹתָיו. וְאִם בָּחַרְתָּ לְעַצְמְךָ דֶּרֶךְ כָּל שֶׁהִיא בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא, תְּהֵא אֵיזוֹ שֶׁתְּהֵא, אַל תֵּבוֹשׁ מִלְּהַשְׁמִיעָהּ בַּחוּצוֹת הָעִיר. כִּי אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּעוֹלָמוֹ מִבְּלִי אָב וָאֵם שֶׁיִּתְמְכוּ בּוֹ, וּמִבְּלִי חֲבֵרִים שֶׁיְּעוֹדְדוּ אוֹתוֹ, וּבְכָל זֹאת הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁלּוֹ נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְלָכֵן, מדרש רבה (בראשית פרק מ''ב). וראה עוד בספר ''אור חדש'' (עמוד קע''ח) למהר''ל מפראג זיע''א שהסביר שלכן עם ישראל נקרא ''יהודי'' – מלשון יחידי, שברוב הפעמים נאלץ הוא לעמוד לבדו מול רבים. אוֹמְרִים חֲזַ''ל, קִבֵּל אֶת הַשֵּׁם ''אַבְרָהָם הָעִבְרִי'' עַל שֶׁשָּׂם אֶת עַצְמוֹ בְּעֵבֶר אֶחָד, וְאֶת כָּל הָעוֹלָם בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי. כִּי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ שֶׁמַּה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה זֶה נָכוֹן - אֵין לוֹ לַחְשֹׁשׁ מֵאַף אֶחָד וּמִשּׁוּם דָּבָר ואדרבה: פעמים שההתנגדות היא הראיה והסימן לכך שדרכו נכוחה וישרה, וכפי שפירשו בעלי חסידות על הפסוק (תהלים כ''ז, ג'): ''אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח'' שאדם ההולך בדרך מסויימת ורואה שיש לו מלחמות וקשיים בדרך כלל זה סימן שהולך הוא בדרך הנכונה. וכפי שפתגם אמריקאי אומר: ''אין אדם בועט בכלב מת'' שרק נגד דבר בעל ערך נלחמים... . וְגַם אִם כָּל הָעוֹלָם יָקוּם עָלָיו אַל יִתְיָרֵא, לשון הגה''ק רבי צדוק הכהן מלובלין זיע''א בספרו צדקת הצדיק (אות קנ''ד). וראה לרבינו הרמב''ם ז''ל בפירוש המשניות (אבות ב', י''ח) שכתב: ''אל יחזיק עצמו כפחות, שאם יחזיק עצמו כפחות לא תהיה פחיתות שלא יעשנה''. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֵּן צָרִיךְ הוּא לְהַאֲמִין בְּעַצְמוֹ. וְאִם דָּבֵק הוּא בָּאֱמֶת בֶּאֱמֶת - סוֹף שֶׁהָאֱמֶת תְּנַצֵּחַ. וְכַמָּה שֶׁיְּנַסּוּ לְקָבְרָהּ תָּמִיד הִיא תָּשׁוּב וְתִצְמַח וכמו שאמר הרה''ק מקאצק זיע''א על הפסוק ''אמת מארץ תצמח'' שאת האמת הכל מנסים לקבור ולהשתיק תחת האדמה, אבל בדרך לא דרך היא תמיד מבצבצת ועולה. .

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ ע''ה כּוֹתֵב משלי י''ד, ב'. בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי: ''הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ יְרֵא ה'''. וְשׁוֹאֵל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא זַצַ''ל מַדּוּעַ נֶאֱמַר ''בְּיָשְׁרוֹ'' וְלֹא ''בְּיֹשֶׁר''?! שֶׁהֲרֵי הַיַּשְׁרוּת הִיא אַחַת וִיחִידָה וְלֹא שְׁתַּיִם?! אֶלָּא מַסְבִּיר הַגָּאוֹן כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה לוֹ, כִּי אֵין מִדּוֹת בְּנֵי הָאָדָם שָׁווֹת זוֹ לְזוֹ וּלְכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הַיֹּשֶׁר הַמַּתְאִים לוֹ. וְלָכֵן רַק אִם דָּבֵק הוּא בַּיֹּשֶׁר וּבָאֱמֶת הַמַּתְאִימָה לוֹ אֲזַי הוּא יְרֵא ה' אֲמִתִּי.

דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה כָּל יָמָיו הָיוּ מְלֵאֵי רְדִיפוֹת וְהַאֲשָׁמוֹת. פַּעַם הִטִּילוּ סָפֵק בְּיַהֲדוּתוֹ, וּפַעַם גְּדוֹלֵי תּוֹרָה עָמְדוּ לְנַדּוֹתוֹ וּלְרַחֲקוֹ, פַּעַם רֵעָיו וּקְרוֹבָיו הִגְדִּילוּ עָלָיו עָקֵב, וּפַעַם בְּנוֹ עָמַד עָלָיו לְהָרְגוֹ. אֶת רוֹב יָמָיו הֶעֱבִיר בִּמְנוּסָה מֵרַבּוֹתָיו וּמִנֶּאֱמָנָיו. אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לֹא הִתְבַּלְבֵּל. הוּא עָצַר מִפַּעַם לְפַעַם לִבְחֹן אֶת טֹהַר מַעֲשָׂיו אִם אָכֵן עוֹשֶׂה הוּא אֶת רְצוֹן ה', וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ חֵרֵף כָּל מִתְקוֹמְמָיו וּמִתְנַגְּדָיו. מַה יָּצָא לוֹ וְלָנוּ מֵאוֹתָן שִׁבְעִים שְׁנוֹת סֵבֶל? סֵפֶר הַתְּהִלִּים! אוֹתוֹ סֵפֶר שֶׁכָּל יְהוּדִי וְלוּ הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר יוֹדֵעַ שֶׁבִּשְׁעַת צָרָה חָלִילָה מִיָּד פּוֹתְחִים אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים וּמִתְפַּלְּלִים. כָּל אָדָם שֶׁיִּפְתַּח אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא מִיָּד יִתְחַבֵּר וְיִזְדַּהֶה עִם הַתֹּכֶן וְהַמִּלִּים שֶׁל סֵפֶר הַתְּהִלִּים. כֵּיוָן שֶׁדָּוִד גִּלֵּם בְּסִפְרוֹ אֶת כָּל הַקּוֹרוֹת וְהַמְאֹרָעוֹת הָעֲלוּלוֹת לָבוֹא עַל הָאָדָם בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו, וְהַכֹּל מִמַּה שֶּׁעָבַר הוּא בְּעַצְמוֹ. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁאָדָם שֶׁחָזָק בְּדַרְכּוֹ וּבְדַעְתּוֹ וְאֵינוֹ מִתְבַּלְבֵּל סוֹפוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ וּמְנַשְּׂאוֹ וְהָאֱמֶת יוֹצֵאת לָאוֹר.

אָדָם שֶׁאֵין לוֹ דֵּעָה עַצְמִית מִשֶּׁלּוֹ, אֶלָּא נָתוּן הוּא לְדַעַת הַזּוּלָת וְכָל אֶחָד יָכוֹל לָבוֹא וּלְשַׁנּוֹת לוֹ אֶת דַּעְתּוֹ, ראה אבות ג', י''ז. הֲרֵי הוּא כְּעֵץ אֲשֶׁר שָׁרָשָׁיו מוּעָטִין, שֶׁעִם כָּל עֲנָפָיו הַמְּרֻבִּים וְעָלָיו הַיָּפִים דַּי בְּרוּחַ אַחַת בִּלְתִּי שִׁגְרָתִית וּמִיָּד מְשַׁנָּה הִיא לוֹ אֶת כָּל הֵלֶךְ רוּחוֹ וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו. לְצַעֲרֵנוּ הָרַב רַבִּים מִבְּנֵי הָאָדָם בְּיָמֵינוּ מְשַׁנִּים וּמַחְלִיפִים אֶת דַּרְכָּם וְאֶת דַּעְתָּם כְּמוֹ גַּרְבַּיִם. יוֹם הוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק, וְיוֹם אֵין לוֹ כֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל, יוֹם הוּא מַחְלִיט שֶׁרַק חֲסִידוּת פְּלוֹנִית הִיא אֱמֶת, וְיוֹם הוּא סְפָרַדִּי מֻבְהָק, יוֹם הוּא בַּעַל בַּיִת, וְיוֹם הוּא רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה כָּל הַיּוֹם. וְכִי הַחַיִּים הֵם מִשְׂחָק? וְכִי עֲבוֹדַת ה' הִיא הִמּוּר חָלִילָה אוֹ עִנְיַן קַל? וְכִי כַּמָּה פְּעָמִים אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁתָּבוֹא עוֹד לְזֶה הָעוֹלָם לְהַשְׁלִים אֶת יִעוּדְךָ בְּעוֹלָמְךָ?! הַרְבֵּה כֹּבֶד רֹאשׁ נִדְרָשׁ לוֹ לָאָדָם כְּדֵי לִבְחֹר וְלִבְרֹר לְעַצְמוֹ אֶת דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ בַּעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ. וְיוֹתֵר כֹּבֶד רֹאשׁ נִדְרָשׁ לוֹ כְּדֵי לְשַׁנּוֹתָהּ אוֹ לְהַחְלִיפָהּ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת ופירוש נפלא ראיתי בספר ''התורה והמדע'' להגר''י לוינזון זצ''ל על אלו המחליפים שיטתם ודרכם בכל עת, עליהם נאמר ''אם תלכו עמי בקרי'' מלשון מקרה שעבודת ה' והדרך בה תלכו אינה נובעת מפנימיות הנפש אלא ממקרה שכך יצא וכך מסתדר, כעת אני אברך ומחר אני בעל בית, היום אני עם רב פלוני ומחר עם רב אלמוני, הכל בדרך עראי ומקרה לפי המקום והזמן ואין כל בעיה או פסול לשנות בכל יום את דעותיי – אזי חלילה ''והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי''. ודברי פי חכם חן. . וְלֹא כָּל שִׂיחַת מֵרֵעִים אוֹ הִתְלַהֲבוּת רִגְעִית אֲמוּרָה לַהֲפֹךְ לְאָדָם אֶת כָּל הַשְׁקָפַת עוֹלָמוֹ. וְשׁוֹמֵעַ לָנוּ יִשְׁכֹּן בֶּטַח.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה