המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה
חִבָּה יְתֵרָה הֶעֱנִיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַגֵּרִים, עַד שֶׁצִּוָּנוּ בְּכַמָּה צִוּוּיִים וּלְשׁוֹנוֹת: ''וְאָהַבְתָּ אֶת הַגֵּר'', ''וְגֵר לֹא תוֹנֶה'', ''וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ'' כָּךְ ראה בבא מציעא (נ''ט ע''ב). ושם יש אומרים ארבעים ושש פעם. ועיין בדברי התוספות שם. שְׁלוֹשִׁים וְשֵׁשׁ פְּעָמִים בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ! וְאַף דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה גִּלָּנוּ בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ: תהלים קמ''ו, ט'. ''ה' שֹׁמֵר אֶת גֵּרִים''.
עַל מָה וְלָמָּה זָכָה הַגֵּר לְחִבָּה יְתֵרָה שֶׁכָּזוֹ? עַל כָּךְ עוֹנֶה מדרש רבה פרשת נשא. הַמִּדְרָשׁ בְּמָשָׁל לְמֶלֶךְ אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ עֵדֶר עִזִּים שֶׁהָיוּ יוֹצְאוֹת מִידֵי בֹּקֶר לִרְעוֹת בַּשָּׂדוֹת וּבָעֶרֶב הָיוּ שָׁבוֹת לִמְקוֹמָן. יוֹם אֶחָד בָּא צְבִי קָטָן וְהִתְחַבֵּר עִם הָעִזִּים, נִכְנַס עִמָּן וְיָצָא עִמָּן וְלֹא עֲזָבָן. וְהָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ בְּיוֹתֵר וְהוֹרָה לָרוֹעִים לְשָׁמְרוֹ וּלְהַאֲכִילוֹ וּלְהַשְׁקוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: מַלְכֵּנוּ! כַּמָּה עִזִּים יֵשׁ לְךָ, וְכַמָּה כְּבָשִׂים יֵשׁ לְךָ, מַה נִּשְׁתַּנָּה זֶה הַצְּבִי מֵהֶם? אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: עִזִּים וּכְבָשִׂים אֵלּוּ יִרְצוּ אוֹ לֹא יִרְצוּ טִבְעָם לָצֵאת לִרְעוֹת בַּשָּׂדֶה בַּבֹּקֶר וְלָשׁוּב לִישֹׁן בַּדִּיר בָּעֶרֶב. אֲבָל זֶה הַצְּבִי דַּרְכּוֹ לָרוּץ מְשֻׁחְרָר בַּמִּדְבָּרִיּוֹת וּבַשָּׂדוֹת בֵּין כָּל הַחַיּוֹת וְהִנִּיחַ הַכֹּל וּבָא לוֹ אֶצְלֵנוּ, וְלֹא אֲחַבְּבֵנוּ בְּיוֹתֵר?!
כָּךְ מַסְבִּירִים חֲזַ''ל הַגֵּר הִנִּיחַ אֶת הוֹרָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, חֲבֵרָיו וְאוֹהֲבָיו, וּבָא וְהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יִשְׂרָאֵל הָרְדוּפִים וְהַמֻּשְׁפָּלִים. וּבְהִתְגַּיְּרוּתוֹ נַעֲשָׂה בּוֹדֵד לְלֹא סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר, מִבְּלִי אָח וָרֵעַ, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל בִּרְאוֹתוֹ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים בַּאֲבִיהֶם וּבְאִמָּם וּבִשְׁאָר קְרוֹבֵיהֶם, וְאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ גַלְמוּד וְעָזוּב ורבינו בחיי כתב ש''גר'' הוא מלשון ''גרגיר'' הנמצא יחידי בראש האילן, כך הגר מרגיש לבדו בעולם הגדול ועל כן יש להזהר ביותר באונאתו. , עַל כָּךְ מְחַבְּבוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹתֵר. וְעַל כֵּן נִצְטַוֵּינוּ אַף אָנוּ לְקָרְבוֹ וּלְעוֹדְדוֹ בְּיֶתֶר שְׂאֵת וּבְיֶתֶר עֹז לְבַל תִּשָּׁבֵר רוּחוֹ.
וְהוּא הַדִּין, אוֹמֵר הַמִּדְרָשׁ, לְבַעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר זָנְחוּ אֶת עוֹלָמָם וְטִבְעָם, וְהִפְקִירוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּעוֹלָמָם, וְנִכְנְסוּ בְּשַׁעֲרֵי הַתְּשׁוּבָה וְדִבְּקוּ אֶת עַצְמָם בַּה' וּבְתוֹרָתוֹ. וּלְעִתִּים כָּרוּךְ הַדָּבָר גַּם בְּאִבּוּד קִשְׁרָם עִם קְרוֹבֵיהֶם וַאֲהוּבֵיהֶם, וּבְכָל זֹאת הָלְכוּ אַחַר ה' - אֶת אֵלּוּ מְחַבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחִבָּה יְתֵרָה.
הֲיֵשׁ לָנוּ בִּכְלָל הֲבָנָה מַהִי מַעֲלָתוֹ שֶׁל בַּעַל תְּשׁוּבָה?! אֵיזוֹ מְסִירוּת עֲצוּמָה כְּרוּכָה בְּמַהְפֵּכָה נִפְלָאָה זוֹ הַנִּקְרֵאת ''תְּשׁוּבָה''?! לֹא דָּבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ הוּא! לַעֲזֹב אֶת הַחֲבֵרִים וְאֶת הַהֶרְגֵּלִים, וּלְשַׁנּוֹת אֶת כָּל אֹרַח הַחַיִּים מֵהַיְסוֹד הָחֵל מֵהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר וְכַלֵּה בִּשְׁנַת הַלַּיְלָה - הֲרֵי זֶה כְּלֵדָה מֵחָדָשׁ, כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלָד. וְאִם כֵּן מוּבָן הֵיטֵב מַדּוּעַ ראה ברמב''ם ז''ל הלכות תשובה (פרק ז' הלכה ד'). בַּעַל תְּשׁוּבָה נִמְחָלִין לוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו. שֶׁכֵּן עָשָׂה מַעֲשֶׂה הַדּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ לַעֲקֹר וּלְשָׁרֵשׁ אֶת כָּל עֲבָרוֹ, וְאִם הוּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁכָּזֶה - אָז גַּם בַּשָּׁמַיִם עוֹשִׂים מַעֲשֶׂה שֶׁכָּזֶה לַעֲקֹר וְלִמְחֹק אֶת כָּל חוֹבוֹתָיו. וְלָכֵן ברכות ל''ד ע''ב. וראה בפירוש רבינו אור החיים זיע''א הקדוש על התורה (ויקרא פרק י''ח) מה שכתב על כך. בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִים לַעֲמֹד, מִכֵּיוָן שֶׁהֵם לֹא עָשׂוּ אֶת אוֹתָהּ מַהְפֵּכָה, אֶת אוֹתָהּ הִתְמַסְּרוּת. וּמִמֵּילָא בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ בְּמָקוֹם שֶׁבַּעַל תְּשׁוּבָה יוֹשֵׁב וְנִמְצָא. וְזוֹהִי נְקֻדָּה נִפְלָאָה לְהִתְעוֹרְרוּת לְכָל אֲשֶׁר ''בַּעַל תְּשׁוּבָה'' יִקָּרֵא.
וּכְשֵׁם ראה בבא מציעא (נ''ח ע''ב) ורמב''ם הלכות מכירה (פרק י''ד הלכה ט''ו) ושלחן ערוך (חלק חושן משפט סימן רכ''ח). שֶׁבִּכְלַל אִסּוּר אוֹנָאַת הַגֵּר שֶׁלֹּא נַזְכִּיר לוֹ אֶת מוֹצָאוֹ וְאֶת עֲבָרוֹ וְאֶת מַעֲשָׂיו הַמְקֻלְקָלִים, וְהָעוֹשֶׂה כֵּן גָּדוֹל עֲווֹנוֹ מִנְּשׂוֹא, שֶׁכֵּן מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָחַל וְסָלַח קָם אוֹתוֹ עַז פָּנִים וּמַזְכִּיר, מַה שֶּׁעָלוּל לְעוֹרֵר עָלָיו דִּינִים קָשִׁים וּמָרִים שֶׁאַף עִמּוֹ לֹא יִנְהֲגוּ מִשָּׁמַיִם בְּסַלְחָנוּת. כָּךְ הִיא גַּם כֵּן הַהַנְהָגָה עִם בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁמֵּחוֹבָתֵנוּ לִנְהֹג כְּלַפֵּיהֶם בְּכָבוֹד וּבְהַעֲרָצָה, מִבְּלִי לְזַלְזֵל חָלִילָה בְּעֶרְכָּם, שֶׁכֵּן הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ מְחַבְּבָם בְּיוֹתֵר.