המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
הַגֵּר הוּא אֶחָד מִבְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁבָּא וְהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה', וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת עֹל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת לִהְיוֹת כְּאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּבִהְיוֹת שֶׁעֲבָרוֹ עֲדַיִן חָקוּק בְּזִכְרוֹנוֹ, טעם זה הוזכר בגמרא בבא מציעא (נ''ט ע''א). ועוד טעם נאמר שם משום ''מום שבך אל תאמר לחברך'' שאף ישראל היו גרים בארץ מצרים. וְעָלוּל הוּא בְּנָקֵל לָשׁוּב לְסוּרוֹ הָרַע, עַל כֵּן הִזְהִירָה אוֹתָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה לְבַל נְצַעֲרוֹ וּנְבַיְּשׁוֹ, וּלְבַל נְנַצֵּל אֶת הֱיוֹתוֹ חָלוּשׁ וְגַלְמוּד בָּעוֹלָם וְנִנְהַג בּוֹ חָלִילָה בְּחֹסֶר כָּבוֹד וּפְחִיתוּת. שֶׁכֵּן מִשָּׁעָה שֶׁנִּתְגַּיֵּר מִיָּד נַעֲשֶׂה כְּאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, אָהוּב לַשָּׁמַיִם וְאָהוּב לַבְּרִיּוֹת, וַהֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלָד שֶׁאֵין בּוֹ חֵטְא. לָכֵן אֵין לָנוּ לָבוֹא וּלְזַלְזֵל בְּעֶרְכּוֹ וּבְמַעֲשָׂיו.
בִּכְלָל אִסּוּר אוֹנָאַת הַגֵּר, ראה כל זה ועוד ברמב''ם ז''ל הלכות מכירה (פרק י''ד הלכה י''ג). שֶׁלֹּא נַזְכִּיר לוֹ אֶת עֲבָרוֹ בִּהְיוֹתוֹ גּוֹי הָרָחוֹק מִן הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וְאֶת מַעֲשָׂיו הָרָעִים וְהַמְקֻלְקָלִים בָּהֶם הָיָה שָׁקוּעַ בִּצְעִירוּתוֹ. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל לָאו שֶׁל ''וְגֵר לֹא תוֹנֶה''.