המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - בְּנֵי חוֹרִין
יָדוּעַ שֶׁאֶחָד מִכִּנּוּיָיו שֶׁל חַג הַפֶּסַח הוּא ''חַג הַחֵרוּת''. וְלִכְאוֹרָה אִם נִתְבּוֹנֵן נִרְאֶה שֶׁאֵין בְּחַגֵּי יִשְׂרָאֵל חַג יוֹתֵר מֻגְבָּל וְאָסוּר מֵחַג הַפֶּסַח, בּוֹ צְרִיכִים אָנוּ לְהִזָּהֵר בְּכָל תְּזוּזָה שֶׁלֹּא לְהִכָּשֵׁל בְּחָמֵץ, וְכִמְעַט וְאֵין מַה לֶּאֱכֹל, וְהַהֲכָנוֹת הָרַבּוֹת שֶׁלִּפְנֵי כֵּן יָעִידוּ עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא הַזְּהִירוּת הַנִּדְרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ בֶּחָג עַצְמוֹ. וְאִם כֵּן, אֵיזוֹ מִן חֵרוּת הִיא זוֹ כְּשֶׁהַכֹּל מֻגְבָּל וְאָסוּר?
אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁהַהֵפֶךְ הוּא הַנָּכוֹן: שֶׁבְּחַג הַפֶּסַח אָנוּ נִזְהָרִים בְּיוֹתֵר וְנִמְנָעִים מִלֶּאֱכֹל מִכָּל הַבָּא לַיָּד, וּמִתְרַחֲקִים אָנוּ אֲפִלּוּ מִן הַדְּבָרִים הַמֻּתָּרִים שֶׁמָּא בְּטָעוּת נַגִּיעַ לַדְּבָרִים הָאֲסוּרִים, וְגוֹדְרִים אָנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּכָל מִינֵי גְּדָרִים וּסְיָגִים, מַה שֶּׁמּוֹכִיחַ לָנוּ שֶׁאָכֵן אָנוּ נְתוּנִים בִּרְשׁוּת עַצְמֵנוּ, וְאֵינֶנּוּ מֻנְהָגִים עַל יְדֵי הַיֵּצֶר הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבֵּנוּ וּמְנַסֶּה לִטּוֹל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת לְיָדָיו.
אֵין לְךָ בֶּן חוֹרִין יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁאֵינוֹ כָּבוּל בְּכַבְלֵי הַיֵּצֶר הָרָע, וְאֵינוֹ מְשֻׁעְבָּד לִדְחָפִים כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים הַמַּכְתִּיבִים לוֹ אֶת אֹרַח חַיָּיו. וְלָכֵן נָאֶה וְיָאֶה לְכַנּוֹת אֶת חַג הַפֶּסַח בְּשֵׁם ''חַג הַחֵרוּת'', שֶׁבּוֹ נַעֲשִׂים אָנוּ לִבְנֵי חוֹרִין מִתַּאֲווֹת וּרְצוֹנוֹת כָּאֵלּוּ וַאֲחֵרִים, וְכוֹבְשִׁים אֶת יְצָרֵינוּ וְשׁוֹלְטִים עַל מַעֲשֵׂינוּ וראה בספר הקדוש ''היכל הברכה'' (קאמארנא) פרשת ראה שכתב שעל אף שבכל איסורי התורה יש לאדם לחשוב ולומר ''הייתי רוצה לעשות זאת, אלא שאבי שבשמים אסר עלי ולכן אני פורש'', מכל מקום באיסור החמץ בפסח לא יאמר כך, שכן החמץ בפסח הוא כדוגמת עבודה זרה, ואסור לאדם אף לחשוב בעבודה זרה. .
וּבִכְדֵי לְהָבִין וּלְהַמְחִישׁ לְעַצְמֵנוּ אֶת הָאָמוּר עַד כַּמָּה עָלֵינוּ לִהְיוֹת בְּנֵי חוֹרִין מִן הַתַּאֲווֹת, נָבִיא מַעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בַּסְּפָרִים בְּגַנָּב צָעִיר שֶׁנִּתְפַּס בִּגְנֵבָתוֹ, וְהַשּׁוֹטֵר שֶׁתְּפָסוֹ אָסַר אֶת יָדוֹ הָאַחַת בְּאָזִיק, וּבִכְדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלֵט מִיָּדוֹ אָסַר אֶת הָאָזִיק הַשֵּׁנִי בְּיָדוֹ שֶׁלּוֹ וְהוֹבִילוֹ לְכִוּוּן בֵּית הָאֲסוּרִים. בַּדֶּרֶךְ, עָבְרוּ הַשְּׁנַיִם עַל פְּנֵי יְדִידָיו שֶׁל הַגַּנָּב, וְהֵם בִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ הֵחֵלּוּ לִצְחֹק וּלְהִתְבַּדֵּחַ עַל מַר גּוֹרָלוֹ. מְיֻדָּעֵנוּ, כְּטִבְעָם שֶׁל הָרֵיקִים וְהַמְנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת, רָצָה לְהָרִים אֶת כְּבוֹדוֹ הַמֻּשְׁפָּל בֶּעָפָר, וְקָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל לְעֶבְרָם: ''זֶה בְּסֵדֶר, הַשּׁוֹטֵר הוּא זֶה שֶׁאָסוּר בְּיָדִי, וַאֲנִי הוּא זֶה שֶׁמּוֹבִילוֹ לַמָּקוֹם בּוֹ חָפַצְתִּי!''. חֲבֵרָיו, בִּהְיוֹתָם מְבִינֵי עִנְיָן בַּנּוֹשֵׁא, וּבְיוֹדְעָם שֶׁלֹּא כָּךְ הֵם הַדְּבָרִים, קָרְאוּ לְעֶבְרוֹ בַּחֲזָרָה: ''אִם אָכֵן אַתָּה הוּא הַשּׁוֹלֵט וְהַמּוֹבִיל - הָבָה וְנִרְאֶה אִם בִּיכָלְתְּךָ לַעֲצֹר אֶת עַצְמְךָ אוֹ לְשַׁנּוֹת כִּוּוּן!'' הַלָּה כַּמּוּבָן לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה, וּמִמֵּילָא הוּכַח שֶׁהוּא הָאָסוּר וְלֹא הָאוֹסֵר, הַמּוּבָל וְלֹא הַמּוֹבִיל...
כָּךְ גַּם הָאָדָם אִם אֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לְהִשְׁתַּחְרֵר וְלִפְרֹשׁ מִמַּנְעַמֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּלְהַגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּעִתִּים מְסֻיָּמִים - אֵין לְךָ מוֹפֵת גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁהוּא הָאָסוּר בִּידֵי יִצְרוֹ וְנִשְׁלָט עַל יָדוֹ.
עַל אֶחָד מֵאַדְמוֹ''רֵי גּוּר מְסֻפָּר שֶׁהָיָה רָגִיל בְּעִשּׁוּן (בְּטֶרֶם נִתְגַּלָּה הַנֶּזֶק הַבְּרִיאוּתִי שֶׁבַּדָּבָר), וְיוֹם אֶחָד רָאוּהוּ חֲסִידָיו שֶׁהִפְסִיק מִלְּעַשֵּׁן. הִתְפַּלְּאוּ וְאָמְרוּ שֶׁכַּנִּרְאֶה חָפֵץ הוּא לְהַזִּיר אֶת עַצְמוֹ מִתַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁתְּמִיהָתָם גָּדְלָה כִּפְלַיִם בִּרְאוֹתָם שֶׁלְּאַחַר שָׁבוּעַ חָזַר הָאַדְמוֹ''ר לְעִשּׁוּנוֹ. לַחְשֹׁד בּוֹ שֶׁלֹּא עָמַד בְּקַבָּלָתוֹ לֹא עָלָה עַל דַּעְתָּם, וְלָכֵן פָּנוּ אֵלָיו וּשְׁאָלוּהוּ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר.
אָמַר לָהֶם הַצַּדִּיק: ''בִּהְיוֹתִי רָגִיל בְּעִשּׁוּן, חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא חָלִילָה נַעֲשֵׂיתִי מְשֻׁעְבָּד וּמָכוּר לַדָּבָר, וְלָכֵן רָצִיתִי לִבְדֹּק בְּעַצְמִי אִם יָכוֹל אֲנִי לְהִמָּנַע וְלִפְרֹשׁ מִכָּךְ. וּבַחֲלֹף שָׁבוּעַ, אָז נוֹכַחְתִּי לִרְאוֹת שֶׁעֲדַיִן הַמּוֹשְׁכוֹת בְּיָדִי וְשֶׁאֵינִי כָּפוּף לִרְצוֹנוֹתַי וְלַחֲשָׁקַי, הֲרֵי שֶׁיָּכוֹל אֲנִי לְהַמְשִׁיךְ בְּהֶרְגֵּלִי, וְאֵין לִי בָּזֶה כָּל חֲשָׁשׁ!''.