המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - בְּמִדָּה טוֹבָה וּמְרֻבָּה
יְסוֹד צִוּוּי זֶה הוּא מִמִּדַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא רַב חֶסֶד וּמֵיטִיב עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְנִכְנָס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין. וְלָכֵן אַף אָנוּ מְצֻוִּים בְּעִנְיַן הַהֲמָתָה לָבוֹא לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין וְלֹא לְחַיֵּב בְּכָךְ אֶלָּא עַל פִּי רוֹב שֶׁל שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר.
יָדוּעַ שֶׁמֵּחוֹבוֹת הָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ שֶׁיִּלְמַד וְיִתְחַקֶּה אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת דברים כ''ח, ט'. ''כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוַת ה' אֱלֹקֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו''. שֶׁעַל יְדֵי שֶׁדָּבֵק הָאָדָם בְּמִדּוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא וְנוֹהֵג בְּמַעֲשָׂיו כְּמוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִמֵּילָא נִדְבָּק הוּא בּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ הַטּוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִמֵּילָא יִזְכֶּה לִידָבֵק בּוֹ גַּם כֵּן לֶעָתִיד לָבוֹא לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים אָנוּ בְּמִצְוָה זוֹ וּבְעוֹד מְקוֹמוֹת, אַחַת מִמִּדּוֹתָיו הַטְּהוֹרוֹת שֶׁל בּוֹרְאֵנוּ הִיא שֶׁלְּעוֹלָם ראה סנהדרין (ק' ע''ב) וסוטה (י''א ע''א) מנין למדים זאת. מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה מִמִּדַּת פֻּרְעָנוּת, וּמְמַהֶרֶת לָבוֹא יוֹתֵר בִּמְהֵרָה.
מִטַּעַם זֶה סוטה מ''ז ע''א. אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל: ''לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת'' וּפֵרְשׁוּ הַדְּבָרִים שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיַּד יְמִינוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא חֲזָקָה יוֹתֵר, וְאִם יְבַקֵּשׁ לִטּוֹל חָפֵץ מְסֻיָּם הֲרֵי יִשְׁלַח מִטִּבְעוֹ אֶת יָד יָמִין תְּחִלָּה, כָּךְ יֵשׁ לָאָדָם לִנְהֹג בְּמִדּוֹתָיו וּבִדְרָכָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא שֶׁלְּעוֹלָם כֹּחַ הַקֵּרוּב וְהַחִיּוּב יִהְיֶה גָּדוֹל יוֹתֵר מִכֹּחַ הַדְּחִיָּה וְהַשְּׁלִילָה ובמאמר אחד נאה המשילו זאת להכנת כוס קפה, שכידוע חייבת להיות יחסיות בכמות הרכיבים, שאי אפשר לשים הרבה חלב ומעט מים. כך בהנהגת האדם חייב אדם להיות יותר מקרב ופחות מרחק. וכשם שבקפה כל אחד שותה מדה וכמות אחרת של סוכר וחלב וכו' כך כלפי כל אדם יש לנהוג במדה שונה של קרוב וריחוק, זה פחות וזה יותר, כל אחד לפי עניינו. .
וְאָדָם שֶׁאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ, וּמַשְׁוֶה אֶת הָרִחוּק וְהַתּוֹכֵחָה לַקֵּרוּב אוֹ שֶׁמַּרְבֶּה לְרַחֵק יוֹתֵר מִלְּקָרֵב - אֵין לְךָ רָחוֹק וּמֻבְדָּל מֵה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. כֵּיוָן שֶׁזּוֹהִי תַּמְצִית מִדּוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאֵיזֶה קֶשֶׁר כְּבָר יָכוֹל לִהְיוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם אֶחָד שֶׁכְּלָל אֵינוֹ דּוֹמֶה לוֹ בְּטִבְעוֹ וּבְמִדּוֹתָיו?!
הֶחָסִיד רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי זַצַ''ל שער הכניעה פרק י'. וכעין זה כתב הרמב''ן ז''ל באיגרתו המפורסמת לבנו. עיין שם. בְּסִפְרוֹ ''חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת'' הֵבִיא שֶׁשָּׁאֲלוּ פַּעַם אֶת אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: בְּמַה נִּהְיֵיתָ אָדוֹן לְכָל בְּנֵי דּוֹרְךָ? אָמַר לָהֶם: בְּכֻלָּם רָאִיתִי מַעֲלָה יְתֵרָה מֵעָלַי: אִם הָיָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּחָכְמָה הָיִיתִי אוֹמֵר הוּא יוֹתֵר יְרֵא אֱלֹקִים מִמֶּנִּי בִּזְכוּת חָכְמָתוֹ. וְאִם הָיָה קָטָן מִמֶּנִּי בְּחָכְמָה הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי חֶשְׁבּוֹנוֹ יִהְיֶה קַל מֵחֶשְׁבּוֹנִי בְּיוֹם הַדִּין מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי מֵזִיד וְהוּא שׁוֹגֵג. וְאִם הָיָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּיָמִים הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי זְכֻיּוֹתָיו מְרֻבּוֹת מִזְּכֻיּוֹתַי מִפְּנֵי שֶׁקִּדְּמָנִי בָּעוֹלָם. וְאִם הָיָה קָטָן מִמֶּנִּי בְּיָמִים הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי עֲווֹנוֹתָיו מוּעָטִים מֵעֲווֹנוֹתַי. וְאִם הָיָה כָּמוֹנִי בְּחָכְמָה וּבְיָמִים הָיִיתִי אוֹמֵר אוּלַי לִבּוֹ לֶאֱלֹקִים טוֹב מִלִּבִּי, שֶׁהֲרֵי אֵינִי מַכִּיר אֶת מַעֲשָׂיו הַנִּסְתָּרִים. וְאִם הָיָה עָשִׁיר מִמֶּנִּי הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי מָצְאָה יָדוֹ בְּעָשְׁרוֹ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא לַעֲשׂוֹת צְדָקוֹת וּלְהַעֲנִיק לַעֲנִיִּים יוֹתֵר מִמֶּנִּי, וְאִם הָיָה דַּל מִמֶּנִּי הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי הוּא דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ יוֹתֵר מִמֶּנִּי בִּגְלַל דַּלּוּתוֹ וּמִמֵּילָא טוֹב הוּא מִמֶּנִּי.