המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשְׁבִים הַדַּיָּנִים לִשְׁפֹּט בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְחַיֵּב אֵיזֶה אָדָם בְּאַחַת מֵאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית הַדִּין, וְתִהְיֶה מַחְלֹקֶת בֵּין הַדַּיָּנִים אִם לְזַכּוֹת אוֹ לְחַיֵּב, שֶׁחֶלְקָם יֹאמְרוּ זַכַּאי וְחֶלְקָם יֹאמְרוּ חַיָּב, סנהדרין (ב' ע''א) ורמב''ם (סנהדרין פרק ח' הלכה א'). שֶׁלֹּא נֵלֵךְ אַחַר הָרוֹב לְחַיְּבוֹ מִיתָה כַּאֲשֶׁר הָרוֹב בַּדַּיָּנִים הוּא מְצֻמְצָם, דְּהַיְנוּ בְּרֹב שֶׁל אֶחָד. אֶלָּא רַק אִם יִהְיֶה רוֹב שֶׁל שְׁנַיִם אוֹ יוֹתֵר לְחַיֵּב אֲזַי יִגְזְרוּ אֶת דִּינוֹ לְמָוֶת, וְאִם לֹא אֲזַי יִפְטְרוּהוּ מִמִּיתָה.