אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הִזְהִירָה וְהִבְהִירָה עַל הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה בְּאֹפֶן חַד מַשְׁמָעִי: שמות כ''ב, כ''ב. ''אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ וְחָרָה אַפִּי וְכוּ'''. וְכָתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁכֶּפֶל הַפָּסוּק ''שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע'' בָּא לְלַמֵּד שֶׁבְּצִעוּר הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַהֵר לִשְׁמֹעַ וּמְמַהֵר לְהִפָּרַע ה' יַצִּילֵנוּ הביאו הגאון רבי יצחק אבן דאנאן זצ''ל בספרו ''ליצחק ריח'' (סימן נ''א). עיין שם עוד מה שכתב בחומרת הדבר. . וְלָכֵן חֲכָמֵינוּ זַ''ל הֶחְמִירוּ וְהִזְהִירוּ רַבּוֹת בִּכְבוֹדָם שֶׁל הַיְתוֹמִים וְהָאַלְמָנוֹת, שֶׁחָלִילָה לֹא יִכָּנֵס הָאָדָם בִּכְלַל אוֹתָהּ אַזְהָרָה וְיָבוֹא לְהֵעָנֵשׁ בִּמְלֹא חֻמְרַת הַדִּין.

רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זִיעָ''א סִפֵּר כִּי בִּצְעִירוּתוֹ, בְּסָמוּךְ לִמְקוֹם מְגוּרָיו, הָיְתָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עִם יְלָדֶיהָ הַיְתוֹמִים הָרַכִּים, שֶׁשָּׂכְרוּ צְרִיף דַּל מֵאֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעֲיָרָה, וְהָיְתָה הָאַלְמָנָה מִתְפַּרְנֶסֶת מִכִּבּוּס בְּגָדִים בָּעֲיָרָה וּמִזֶּה הָיְתָה מְסַפֶּקֶת טֶרֶף לִילָדֶיהָ וּמְשַׁלֶּמֶת אֶת שְׂכַר הַדִּירָה. הַחֹרֶף הָרִאשׁוֹן הִגִּיעַ, וּבִקּוּשׁ הַכִּבּוּס יָרַד, וְלָאַלְמָנָה הַגַּלְמוּדָה לֹא הָיָה מִנַּיִן לְשַׁלֵּם אֶת שְׂכַר הַדִּירָה. עָבְרוּ חֹדֶשׁ וְחָדְשַׁיִם וּבַעַל הַדִּירָה פָּנָה אֵלֶיהָ וְהִזְהִירָהּ שֶׁבְּאִם לֹא תְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הַשְּׂכִירוּת עַד סוֹף הַחֹדֶשׁ - יַשְׁלִיכֶנָּהּ יַחַד עִם יְלָדֶיהָ הַפְּעוּטִים לָרְחוֹב מִבְּלִי לְרַחֵם.

הָאַלְמָנָה הָאֻמְלָלָה הֵחֵלָּה מְבַכָּה וּמִתְיַפַּחַת בִּפְנֵי הֶעָשִׁיר, וְהִבְטִיחָה שֶׁלִּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַקַּיִץ תַשְׁלִים אֶת כָּל חוֹבוֹתֶיהָ כְּלַפָּיו, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. הַחֹדֶשׁ עָבַר, וְהַכֶּסֶף לֹא בָּא, וְהֶעָשִׁיר הָאַכְזָר גֵּרֵשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וִילָדֶיהָ וְהוֹתִירָם זְרוּקִים וּמֻשְׁלָכִים בַּגֶּשֶׁם בַּשֶּׁלֶג וּבַכְּפוֹר מִבְּלִי קוֹרַת גַּג וּמַחֲסֶה. אֶת כָּל זֹאת רָאָה רַבֵּנוּ הֶחָפֵץ חַיִּים זִיעָ''א, וְלִבּוֹ נֶהְפַּךְ בְּקִרְבּוֹ. אֵימָתַי יָבוֹא אָדָם זֶה עַל עָנְשׁוֹ?! בֵּינְתַיִם הִצְלִיחוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִמְצֹא מַחֲסֶה חִלּוּפִי לָאַלְמָנָה וְלִיתוֹמֶיהָ, אַךְ הֶחָפֵץ חַיִּים לֹא נִרְגַּע מֵהַדָּבָר וְלֹא שְׁכָחוֹ. יָדוּעַ הַדָּבָר שֶׁכָּל יָמָיו הָיָה הֶחָפֵץ חַיִּים מִתְבּוֹנֵן בְּדַרְכֵי ה' וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ וּמְחַפֵּשׂ לִרְאוֹת מַעֲגָלִים נִסְגָּרִים. לִרְאוֹת צֶדֶק. וְעַל כָּךְ זָכָה גַּם כֵּן לַאֲרִיכוּת יָמִים מֻפְלֶגֶת.

וְאָכֵן הִגִּיעַ הַיּוֹם, וְכַעֲבֹר כַּמָּה שָׁנִים שְׁמוּעָה נוֹרָאָה הוּפְצָה בָּעִיר: בְּנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל אוֹתוֹ עָשִׁיר נִנְשַׁךְ עַל יְדֵי כְּלָבִים אַכְזָרִיִּים חוֹלֵי כַּלֶּבֶת, וְכָל בְּשָׂרוֹ נַעֲשָׂה חֳלָאִים חֳלָאִים עַד שֶׁמֵּת מִפְּצָעָיו. אִישׁ לֹא הָיָה מוּכָן לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתוֹ מֵחֲשַׁשׁ הִדָּבְקוּת, אֲפִלּוּ לֹא אַנְשֵׁי הַחֶבְרָא קַדִּישָׁא, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נֶאֱלַץ אוֹתוֹ עָשִׁיר לָקַחַת אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ בְּמוֹ יָדָיו וּלְקָבְרוֹ בְּנִוּוּל וּבְבִזָּיוֹן לֹא עָלֵינוּ. כְּשֶׁרָאָה זֹאת הֶחָפֵץ חַיִּים אָמַר: כָּעֵת רָאִיתִי מַעֲגָל נִסְגַּר. בָּא אָדָם זֶה עַל עָנְשׁוֹ עַל הַצַּעַר שֶׁצִּעֵר אֶת אוֹתָם אַלְמָנָה וִיתוֹמִים מִלִּפְנֵי שָׁנִים.

הַגה''ק רַבִּי חַיִּים פָאלָאגִ'י זַצַ''ל בחלק חושן משפט סימן טו''ב. בְּסִפְרוֹ ''רוּחַ חַיִּים'' כָּתַב בְּבֵאוּר הַהֲלָכוֹת לַדַּיָּנִים כִּי לָאו זֶה שֶׁל ''כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן'' הוּא לָאו דַּוְקָא בְּיָתוֹם וּבְאַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא הוּא הַדִּין בְּכָל אָדָם חָלוּשׁ כֹּחַ וַחֲסַר סִיּוּעַ וְעֶזְרָה שֶׁחָל הָאִסּוּר הַזֶּה עַל הַמְעַנֵּהוּ וּמְצַעֲרוֹ. וְלָאו דַּוְקָא עַל עִנּוּי גָּדוֹל, אֶלָּא הוּא הַדִּין אֲפִלּוּ עַל צִעוּר מוּעָט עָתִיד אָדָם לְהֵעָנֵשׁ בִּמְלֹא הַחֻמְרָה ראה חגיגה (ה' ע''א) שדרשו על הפסוק (קהלת י''ב, י''ט): ''כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם'' שזה נאמר על ההורג כינה בפני חבירו, או על הרק בפני חבירו, שאם נצטער הלה מכך עתיד האדם להתבע על זאת. . וַאֲפִלּוּ לְעַכְּבוֹ בַּדִּין מְעַט שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מַמָּשׁ כְּבָר יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה אִסּוּרִים חֲמוּרִים. וְיִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח.

צִעוּר בְּנֵי אָדָם הוּא מֵהַדְּבָרִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר עֲלֵי אֲדָמוֹת ראה בספר חסידים (סימן מ''ד) שכתב שהמצער אדם כאילו ציער עולם מלא, שכל מה שיש בעולם יש באדם והאדם הוא עולם קטן. . אֵין לָנוּ דֶּרֶךְ לְתָאֵר וּלְצַיֵּר מַהִי הַחַשְׁכוּת הַגְּדוֹלָה הַנּוֹצֶרֶת בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מִצַּעֲרוֹ שֶׁל יְהוּדִי, וַאֲפִלּוּ מִצַּעֲרוֹ שֶׁל גּוֹי אוֹ שֶׁל בַּעַל חַיִּים. כְּשֶׁיּוֹשֵׁב לוֹ יְהוּדִי וְכוֹאֵב בְּלִבּוֹ ראה חגיגה (ט''ו ע''ב) בשם רבי מאיר שבשעה שאדם מישראל מצטער אומרת השכינה ''קלני מראשי, קלני מזרועי''. ושם מבואר שעל רשע מדובר, כל שכן על ישר וצדיק. אוֹמְרִים חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ מִתְיַשֵּׁב לְצִדּוֹ וּמִצְטַעֵר יַחַד עִמּוֹ. הֲנוּכַל לְהָבִין זֹאת?! וְכָל שֶׁכֵּן אִם אוֹתוֹ אֶחָד הוּא בּוֹדֵד אוֹ מְיֻסָּר, אוֹ חֲסַר מִשְׁעֶנֶת וְאֶמְצָעִים, וַדַּאי שֶׁכְּאֵבוֹ גָּדוֹל פִּי כַּמָּה וְכַמָּה. וְעַל כָּךְ עָלֵינוּ לִיתֵן אֶת הַדַּעַת בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא לְצַעֵר אַף אָדָם וַאֲפִלּוּ בְּצֶדֶק, אִם לֹא בְּהֶכְרֵחַ גָּמוּר שֶׁבָּרוּר לָנוּ שֶׁזֶּהוּ רְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה