המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - אַרְבַּע מִדּוֹת בָּאָדָם
הַמִּשְׁנָה דף ב' ע''א. בִּפְתִיחַת מַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁיֶּשְׁנָן אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין מֵהַתּוֹרָה: הַשּׁוֹר, וְהַבּוֹר, וְהַמַּבְעֶה, וְהַהֶבְעֵר.
שׁוֹר - אָדָם שֶׁשּׁוֹרוֹ נָגַח מִישֶׁהוּ.
בּוֹר - אָדָם שֶׁחָפַר בּוֹר וְנָפַל בּוֹ מִישֶׁהוּ.
מַבְעֶה - אָדָם שֶׁבַּעַל חַי שֶׁלּוֹ אָכַל מִתְּבוּאַת חֲבֵרוֹ.
וְהֶבְעֵר - אָדָם שֶׁשּׁוֹרוֹ גָּרַם לִשְׂרֵפָה בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ.
כָּל אַרְבַּעַת הַהֶזֵּקִים הַלָּלוּ הֵם הָאָבוֹת וְהָרֹאשׁ וְהַשֹּׁרֶשׁ לְכָל סוּגֵי הַהֶזֵּקִים הַמֻּזְכָּרִים בַּתּוֹרָה.
וְרַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִיעָ''א ראה צוואת הריב''ש (ט''ו ע''א). בֵּאֵר לָנוּ אֶת מִשְׁנָה זוֹ עַל דֶּרֶךְ הַמּוּסָר וְהַחֲסִידוּת, בְּאוֹמְרוֹ כִּי יֶשְׁנָן בָּאָדָם אַרְבַּע מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁהֵן הָאָבוֹת לְכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת שֶׁבָּאָדָם. וּבְאִם יֵדַע הָאָדָם לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מֵהֵן אֲזַי יִזְכֶּה וְיַעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה בַּעֲבוֹדַת ה' וּבְתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ וְהַמִּדּוֹת:
הַשּׁוֹר - מִלְּשׁוֹן ''אֲשׁוּרֶנּוּ'' (פֵּרוּשׁ: אֶרְאֶנּוּ), שֶׁזֶּהוּ עִנְיַן הַהִסְתַּכְּלוּת וְהָרְאִיָּה. שֶׁרְאִיָּה אֲסוּרָה עֲלוּלָה לְהוֹרִיד אֶת הָאָדָם עַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שיר השירים רבה. ובסוטה (ח' ע''א) אמר רבא: כלל בידנו, שאין היצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות. בַּמִּדְרָשׁ: רמ''ח (248) אֵיבָרִים יֵשׁ בָּאָדָם, וְכֻלָּם הוֹלְכִים אַחַר הָעֵינַיִם. ראה פירוש רש''י במדבר טו, ל''ט. שֶׁהָעַיִן רוֹאָה, וְהַלֵּב חוֹמֵד, וּכְלֵי הַמַּעֲשֶׂה גּוֹמְרִים. נִמְצָא שֶׁהַכֹּל מַתְחִיל מֵהָעֵינַיִם.
וְכָךְ דָּרְשׁוּ אֶת הַפָּסוּק דברים כ''ג, י'. ''וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע'' - מסכת עבודה זרה (כ' ע''א). שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אָדָם בְּאִשָּׁה אֲפִלּוּ פְּנוּיָה וַאֲפִלּוּ מְכֹעֶרֶת. וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא ראה בבא בתרא (נ''ז ע''ב). ופירש רש''י ז''ל שם שצריכות לעמוד שם יחפות וכפות רגליהן מגולות. דָּרַשׁ אֶת הַפָּסוּק ישעיה ל''ג, ט''ו. ''וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע'' - זֶה שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַנָּשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה בַּנָּהָר. וְרֵישׁ לָקִישׁ בויקרא רבה (פרשת אחרי מות). אָמַר שֶׁלֹּא רַק הַנּוֹאֵף בְּגוּפוֹ נִקְרָא נוֹאֵף, אֶלָּא אֲפִלּוּ הַנּוֹאֵף בְּעֵינָיו נִקְרָא כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר איוב כ''ד, ט''ו. ''עֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶשֶׁף''. וְרַבֵּנוּ הָרַמְבָּ''ם זַ''ל בהלכות תשובה פרק ז' הלכה ד'. כָּתַב בְּחִבּוּרוֹ שֶׁהַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם, אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם הִיא עָווֹן גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ט''ו, ל''ט. ''וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם''. וְלָכֵן הָעֵינַיִם הֵם הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ עָלוּל הָאָדָם לְהִנָּזֵק.
הַבּוֹר - מִלְּשׁוֹן ''שְׂדֵה בּוּר'', שֶׁהִיא שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ חֲרוּשָׁה וְאֵינָהּ זְרוּעָה וְאֵין כָּל תּוֹעֶלֶת יוֹצֵאת מִמֶּנָּה. וְהַיְנוּ אָדָם הַמְהַלֵּךְ בָּטֵל לְלֹא מַעַשׂ וּלְלֹא תּוֹעֶלֶת, וְאֵינוֹ עוֹסֵק בִּקְנִיַּת דָּבָר הַמּוֹעִיל לוֹ כְּגוֹן חָכְמַת הַתּוֹרָה אוֹ קִיּוּם מִצְווֹתֶיהָ אוֹ זִכּוּי הָרַבִּים אוֹ אֲפִילוּ פַּרְנָסַת בֵּיתוֹ. עַל אֶחָד כָּזֶה שֶׁרֹב זְמַנּוֹ הוֹלֵךְ לָרִיק וְעוֹבֵר בְּבַטָּלָה כתובות נ''ט ע''ב. נֶאֱמַר שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי זִמָּה. אבות פרק ג' משנה ד'. וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, כֵּיוָן שֶׁכְּשֶׁאָדָם שָׁקוּעַ בְּלִמּוּדָיו אוֹ בַּעֲסָקָיו מִמֵּילָא אֵין לוֹ זְמַן לַעֲשׂוֹת עֲבֵרוֹת וכמו שפירשו בדרך צחות את דרשת רבותינו (תנחומא פרשת אמור) על הפסוק ''ולקחתם לכם ביום הראשון ענף עץ עבות וכו'' שזהו היום הראשון לחשבון עוונות. וכי למה?! אלא שבימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות עסוקים כל בית ישראל בבניית הסוכה ובקניית ארבעת המינים ובשאר צרכי החג, וממילא כשעסוקים אין זמן לעשות עבירות... , מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַהוֹלֵךְ בָּטֵל לְלֹא מַעַשׂ שֶׁקָּרוֹב הוּא לָבוֹא לִידֵי עֲבֵרָה.
וּכְפִי שֶׁאָמַר הָרה''ק מִקאֹצְק זַצַ''ל שֶׁעִקַּר הַתְּבִיעָה עַל הָאָדָם אֵינָהּ עַל הָעֲבֵרָה עַצְמָהּ, שֶׁכֵּן הַיֵּצֶר הָרָע הוּא מֵאֵשׁ וְאָנוּ מִבָּשָׂר וָדָם, אימרת ריש לקיש בסוטה (ג' ע''א). וכלל בידנו שהשוטה פטור מן המצוות. וְאֵין אָדָם חוֹטֵא אֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת. אֶלָּא הַתְּבִיעָה הִיא אֵיךְ הָיָה לְךָ זְמַן לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה! שֶׁכֵּן אִם הָיִיתָ שָׁקוּעַ וְעָסוּק בִּדְבַר הַמּוֹעִיל לֹא הָיָה לְךָ זְמַן לַעֲבֹר עֲבֵרָה. וּכְמוֹ בסוף הלכות איסורי ביאה (פרק כ''ב הלכה כ''א). שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ הָרַמְבָּ''ם זַ''ל שֶׁאֵין מַחֲשֶׁבֶת עֲרָיוֹת מִתְגַּבֶּרֶת אֶלָּא בְּלֵב הַפָּנוּי מִן הַחָכְמָה. וְלָכֵן צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר וְלִבְרֹחַ מִן הַבַּטָּלָה וּלְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת תָּמִיד עָסוּק בִּבְחִינַת תהלים פ''ד, ח'. ''יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל''.
הַמַּבְעֶה - כְּפִי שֶׁפֵּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא שֶׁעִנְיָנוֹ הוּא הֶזֵּק הַבָּא עַל יְדֵי הַפֶּה שֶׁל הַבְּהֵמָה. שֶּׁהַפֶּה הוּא הָאֵיבָר הַמַּשְׁפִּיעַ בְּיוֹתֵר עַל חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן קהלת ו', ז'. ''כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ'', וּבִזְכוּת הַפֶּה יָכוֹל אָדָם לִירַשׁ גַּן עֵדֶן בְּעָסְקוֹ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה וּבִבְּרָכוֹת בְּפִיו, אוֹ חָלִילָה לְהִתְחַיֵּב וְלִירַשׁ גֵּיהִנֹּם בְּהַרְגִּילוֹ לְשׁוֹנוֹ בְּלָשׁוֹן הָרָע וּבִרְכִילוּת וּבְנִבְלוּת הַפֶּה וּבְאוֹנָאַת דְּבָרִים ועיין עוד בספר ''שערי תשובה'' מה שכתב באורך בחומרת המדבר לשון הרע וכל היוצא בזה. .
וְזֹאת לְמוֹדָעִי, כִּי אִם לֹא יֵדַע הָאָדָם לִשְׁלֹט בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְרַסְּנָהּ - הֲרֵי אַף עוֹלָם הַזֶּה לֹא יִהְיֶה לוֹ! שֶׁכֵּן לְדַבֵּר זוֹ אַחַת מֵהַפְּעֻלּוֹת הַקַּלּוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁבְּגוּף הָאָדָם, אַךְ אֵין לְאָדָם צַעַר יוֹתֵר גָּדוֹל מֵעַל דָּבָר שֶׁאָמַר בֶּעָבָר וְכָעֵת מִתְחָרֵט הוּא עָלָיו. וְצֵא וּלְמַד עַד כַּמָּה גָּדוֹל הוּא כֹּחוֹ שֶׁל הַדִּבּוּר מִדּוֹר הַפַּלָּגָה בּוֹ הָיְתָה כָּל הָאָרֶץ בראשית י''א, א'. ''שָׂפָה אַחַת'', וְעַל כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שם פסוק ו'. ''וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת''. וּבְרֶגַע שֶׁנָּטַל מֵהֶם הַקָּבָּ''ה אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר מִיָּד כָּתוּב שם פסוק ח'. ''וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר''. שֶׁהַלָּשׁוֹן הִיא הָרַכָּה שֶׁבְּאֵיבָרִים וְעָם כָּל זֹאת מְשַׁבֶּרֶת סְלָעִים וְהוֹרֶגֶת עֲצוּמִים.
הַהֶבְעֵר - זֶהוּ הַכַּעַס הַמַּרְתִּיחַ וּמַבְעִיר אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: אסתר א', י''ב. ''וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ''. וְהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחֲטִיא בְּנֵי אָדָם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם כּוֹעֵס דָּמוֹ מִתְרַתֵּחַ וְעוֹלֶה לְמֹחוֹ וְצֶלֶם הָאֱלוֹקִים שֶׁבּוֹ מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ וּמִיָּד מִתְלַבֶּשֶׁת בּוֹ רוּחַ טֻמְאָה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וּמְבִיאָה אוֹתוֹ לָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת בְּיוֹתֵר. וְכָתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַטֻּמְאָה הַשּׁוֹרָה עַל פָּנָיו בְּאוֹתָהּ הַעֵת הִיא כָּל כָּךְ חֲזָקָה עַד שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עָלוּל הַמִּסְתַּכֵּל לְהִנָּזֵק בְּנִשְׁמָתוֹ.
אימרת רבה בר רב הונא בנדרים (כ''ב ע''ב). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל הַכּוֹעֵס אֲפִלּוּ הַשְּׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ ובינו נא זאת: שלא נאמר שאינו מאמין בה', אלא שמאמין ויודע מציאותו יתברך ועם כל זאת ח''ו אינו חשוב לו כנגד הכעס השורה בתוכו! ה' יצילנו! , אימרת רב נחמן בר יצחק שם. ונראה לעניות דעתי שרצו לומר בזה שגם אם עד עתה היו זכויותיו רבות מעוונותיו, עם כל זאת עתה שבא לידי כעס ודאי הוא שירד עוד ועוד עד שירבו עוונותיו על זכויותיו. וּבְיָדוּעַ שֶׁעֲווֹנוֹתָיו מְרֻבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו, אימרת רבי יונתן שם (עמוד א'). וראינו פירוש נאה מהגאון מוילנא זצוק''ל שהסביר שבגיהנם ישנם כמה וכמה מדורים ומחלקות וסוגי עונשים, כל אחד מיועד לסוגי פשעים שונים. אבל הכועס – לא מדור אחד שולט בו, אלא כל מיני הגיהנם שולטים בו רחמנא ליצלן. וְכָל מִינֵי גֵּיהִנֹּם שׁוֹלְטִים בּוֹ, פסחים (ס''ו ע''ב). וְאִם חָכָם הוּא חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאִם נָבִיא הוּא נְבוּאָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ ללמדך שגם חכם ואפילו נביא עלול ליפול ברשת היצר של הכעס וההקפדה. נורה אדומה לגדולים... , וַאֲפִלּוּ פָּסְקוּ לוֹ גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם מוֹרִידִין אוֹתוֹ ומי יודע כמה יקר וגדולה נפסקה לנו מן השמים, ואנו אבדנוה במו ידינו מחמת כעסנו... . הָא לָמַדְתָּ עַד כַּמָּה הַכַּעַס הוּא רַע וּמְסֻכָּן לָאָדָם!
וְעַל אַרְבַּעַת אֲבוֹת הַנְּזִיקִין הַלָּלוּ, אוֹמֵר רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִיעָ''א, עָלוּל אָדָם לְשָׁלֵם מְחִיר גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר אִם לֹא יֵדַע לְרַסֵּן אֶת מִדּוֹתָיו וּלְהַטּוֹתָן אֶל שְׁבִיל הַזָּהָב.