המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל בֵּית הַדִּין שֶׁבְּאִם יִמָּצְאוּ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר אוֹ כָּל בְּהֵמָה חַיָּה אוֹ עוֹף אֲחֵרִים שֶׁהִזִּיקוּ, שֶׁיֵּשְׁבוּ בֵּית הַדִּין לָדוּן וּלְהַעֲנִישׁ אֶת הַבַּעַל חַי הַמַּזִּיק וְאֶת בְּעָלָיו. בְּדָבָר זֶה יִתָּכְנוּ כַּמָּה סוּגֵי הֶזֵּקִים, כְּגוֹן הֶזֵּק לַמָּמוֹן וְהֶזֵּק לָאָדָם, אֲבוֹת נְזִיקִין וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם, וְכֻלָּם מְבֹאָרִים בָּאֹרֶךְ בְּמַסֶּכֶת בָּבָא קַמָּא בחלק חושן משפט סימנים שפ''ט-ת''ט. וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ.
אַחַד הַהֶזֵּקִים הַמֻּזְכָּרִים בַּתּוֹרָה הוּא בְּדִין שׁוֹר שֶׁנָּגַח בִּבְנֵי אָדָם וְהִזִּיקָם, שֶׁבְּג' הַפְּעָמִים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי הוּא בְּגֶדֶר ''שׁוֹר תָּם'' שֶׁנֶּחְשָׁב שֶׁעָשָׂה זֹאת לְתֻמּוֹ, וּבַעַל הַשּׁוֹר לֹא מִתְחַיֵּב לְפַצּוֹת אֶת הַנִּזָּק אֶלָּא בַּחֲצִי מִשֹּׁוִי הַנֶּזֶק שֶׁנִּגְרַם מִמֶּנּוּ. אַךְ מִכָּאן וָהָלְאָה נֶחְשָׁב הוּא לְ''שׁוֹר מוּעָד'' הַמֻּחְזָק לְהַזִּיק בִּנְגִיחוֹתָיו, וּמִמֵּילָא בְּעָלָיו מְצֻוֶּה לְשָׁמְרוֹ בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה. וּמִכָּאן וְהָלְאָה אִם נִתְרַשֵּׁל בְּעָלָיו בִּשְׁמִירָתוֹ וְהָלַךְ זֶה וְהִזִּיק לְמִישֶׁהוּ חַיָּב בַּעַל הַשּׁוֹר לָשֵׂאת בַּנֶּזֶק כֻּלּוֹ וּלְשַׁלְּמוֹ לַנִּזָּק וראה בשלחן ערוך (חלק חושן משפט סימן שפ''ט) מהם התנאים לכך שיחשב השור לשור מועד: שינגח ג' פעמים, בג' ימים, ובכל פעם יעידו עליו שני עדים, ועוד תנאים. עיין שם. .