אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - אַל תְּדִינֵנִי כְּמַעֲלִי

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּמִצְווֹתֶיהָ וּבְמִשְׁפְּטֶיהָ מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ שֶׁאֵין דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁבַּעֲבוּרוֹ יְהֵא מֻתָּר לְשַׁנּוֹת וּלְסַלֵּף מִשְׁפַּט צֶדֶק וְדִין אֱמֶת. שֶׁכֵּן אֵין לְךָ יוֹתֵר מְרֻחָק וְנָחוּת מֵאָדָם הַמְזַלְזֵל וּבוֹעֵט בְּמִצְווֹת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְעוֹבֵר עַל חֻקָּיו, וַאֲפִלּוּ בְּאֶחָד שֶׁכָּזֶה הַתּוֹרָה הִזְהִירָה שֶׁלֹּא לִנְטוֹת בְּדִינוֹ מִמִּדַּת הַיֹּשֶׁר וְהָאֱמֶת.

רַבֵּנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זִיעָ''א לָמַד מִפָּסוּק זֶה עַד כַּמָּה עָלֵינוּ לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא לִשְׁפֹּט וְלָדוּן אֶת הַזּוּלָת. שֶׁאָדָם בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ דְּבָרִים עַל אֲחֵרִים, טוֹבִים אוֹ רָעִים, וּמִטִּבְעוֹ אוֹהֵב הוּא לִשְׁפֹּט אֶת הַשֵּׁנִי וְלִפְסֹק אֶת דִּינוֹ אִם נָכוֹן עָשָׂה אוֹ לֹא, וְאִם צוֹדֵק הוּא בִּדְרָכָיו אוֹ לֹא. אֲבָל אוּלַי נִשְׁאַל אֶת מְיֻדָּעֵנוּ פַּעַם אַחַת וּלְתָמִיד: וְכִי אֶת עַצְמְךָ סִיַּמְתָּ לִשְׁפֹּט וְלָדוּן שֶׁאַתָּה מִתְעַסֵּק בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל אֲחֵרִים? מַדּוּעַ אַתָּה צָרִיךְ לָשֶׁבֶת וְלָדוּן הַאִם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה פְּלוֹנִי הוּא נָכוֹן, וְהַאִם מַה שֶּׁאָמַר פְּלוֹנִי לְאַלְמוֹנִי זֶה בַּמָּקוֹם? וְכִי מִי שָׂמְךָ לְשַׂר וְשׁוֹפֵט עֲלֵיהֶם שֶׁאַתָּה בָּא וְחוֹוֶה אֶת דַּעְתְּךָ עֲלֵיהֶם?

אֲבָל זֶהוּ טִבְעָם הָרָע שֶׁל אֵלּוּ שֶׁלֹּא זָכוּ שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה תְּעַדֵּן אֶת נַפְשָׁם וּתְיַשֵּׁר אֶת מִדּוֹתֵיהֶם. אֵלּוּ שֶׁפְּעָמִים אַף מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּתּוֹרָה כְּקַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹכִיחַ וּלְהַבְלִיט אֶת פְּחִיתוּתָם וְעַקְמִימוּתָם שֶׁל הַזּוּלָת. וְאֶת זֹאת, אוֹמֵר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, בָּאָה תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה לְלַמְּדֵנוּ בְּפָסוּק זֶה: ''לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ'' - אִם רָאִיתָ אֶת הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה אֶבְיוֹן, דָּבָר רֵיק מִבְּלִי תֹּכֶן וּסְבָרָה נְכוֹנָה, פּוֹגֵעַ בְּמִישֶׁהוּ מִבְּלִי סִבָּה אוֹ מְדַבֵּר דָּבָר שֶׁלֹּא בְּחָכְמָה - אַל תְּמַהֵר לְהַטּוֹת מִשְׁפָּטוֹ לְכַף חוֹבָה, כִּי יִתָּכֵן וְנִמְצָא הוּא ''בְּרִיבוֹ'' - בְּמַשְׁבֵּר אוֹ בְּחֻלְשָׁה, בִּשְׁעַת צַעַר אוֹ בִּבְעָיָה, וְאֵין דָּנִים אֶת הָאָדָם בִּשְׁעַת צַעֲרוֹ.

בְּנֵי הָאָדָם עוֹבְרִים בְּמֶשֶׁךְ חַיֵּיהֶם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים, מְאֹרָעוֹת טוֹבִים וּפָחוֹת טוֹבִים, תְּקוּפוֹת נְעִימוֹת וּלְהֵפֶךְ, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לָדַעַת מַה בֶּאֱמֶת מִתְחוֹלֵל כָּרֶגַע בְּלִבּוֹ שֶׁל הַזּוּלָת. מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּמַבָּט שִׁטְחִי עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה יָכוֹל לַחְשֹׁב לְעַצְמוֹ ''אֵלּוּ חַיִּים טוֹבִים הָיוּ לוֹ, מֶלֶךְ צָעִיר שֶׁה' מַצְלִיחוֹ וּמְרוֹמְמוֹ''. אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ מֵעִיד עַל עַצְמוֹ: ''כָּל גַּלֶּיךָ וּמִשְׁבָּרֶיךָ עָלַי עָבָרוּ''. אֵין גַּל וּמַשְׁבֵּר בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא עָבַר עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, מִכָּל הַמִּינִים וְהַכִּוּוּנִים.

וּכְפִי שֶׁמְּסֻפָּר עַל אָדָם אֶחָד שֶׁהִגִּיעַ לְיִעוּץ אֵצֶל פְּסִיכוֹלוֹג בְּטַעֲנָה שֶׁהוּא סוֹבֵל מִדִּכְאוֹנוֹת וּמֵעַצְבוּת. אָמַר לוֹ הַפְּסִיכוֹלוֹג שֶׁעָלָיו לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִכָּךְ עַל יְדֵי שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּדְבָרִים מְשַׂמְּחִים, וְהִצִּיעַ לוֹ לִפְנוֹת לַתֵּיאָטְרוֹן הַקָּרוֹב, בּוֹ מִתְקַיֵּם מוֹפָע שֶׁל אֵיזֶה בַּדְחָן בַּעַל שֵׁם עוֹלָמִי. עָנָהוּ הָאִישׁ: ''בְּשִׂמְחָה הָיִיתִי הוֹלֵךְ, רַק הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֲנִי הוּא אוֹתוֹ בַּדְחָן...''. לְלַמֶּדְךָ שֶׁלְּעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר בֶּאֱמֶת לָדַעַת מַה מִּתְחוֹלֵל בְּעִמְקֵי לְבָבוֹ שֶׁל אָדָם.

וְלָכֵן עָלֵינוּ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמֵנוּ לָדוּן אֶת הַשֵּׁנִי תָּמִיד לְכַף זְכוּת, שֶׁאוּלַי עוֹבֵר עָלָיו כָּרֶגַע מַשֶּׁהוּ וְלָכֵן עָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה אוֹ אָמַר מַה שֶּׁאָמַר, וּבְכָךְ יֵחָסְכוּ מֵאִתָּנוּ הַרְבֵּה מַחֲלוֹקוֹת וְעָגְמַת נֶפֶשׁ מְיֻתֶּרֶת.

וְאָמַרְנוּ פַּעַם בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא רֶמֶז נָאֶה לַדָּבָר מֵהַמִּשְׁנָה ריש פרק רביעי, דף מ''א ע''ב. בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין: ''מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ נָכְרִים אוֹ רוּחַ רָעָה אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחְזִירוּהוּ - כְּאִלּוּ לֹא יָצָא'' - לִרְמֹז לְךָ שֶׁאִם יָצָא אָדָם מִגִּדְרוֹ וְעָשָׂה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי וַדַּאי זֶה מֵחֲמַת אֲנָשִׁים נָכְרִים וְרָעִים שֶׁהִשְׁפִּיעוּ עָלָיו, אוֹ רוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא הָיָה חוֹטֵא, אֲבָל הוּא לִכְשֶׁעַצְמוֹ וּבְתוֹכוֹ בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּרְצוֹנוֹת טוֹבִים. וְלָכֵן אִם תַּחְזִירֵהוּ וּתְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת וּתְקָרְבוֹ עַל אַף מַעֲשָׂיו תִּרְאֶה אֵיךְ שֶׁיַּחְזֹר בּוֹ מִדְּרָכָיו וְיָשֹׁב לִהְיוֹת כְּמִי שֶׁלֹּא יָצָא מֵעוֹלָם.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה