המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - אֵל הַהוֹדָאוֹת
בְּמִצְוָה זוֹ מְגַלִּים אָנוּ עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הִיא חֲשִׁיבוּת הַהוֹדָאָה לַה' עַל כָּל הַטּוֹב שֶׁגּוֹמֵל עִמָּנוּ, וְכַמָּה עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ וּלְהוֹדוֹת לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עַל כָּל טוֹבָה שֶׁעוֹשֶׂה לְמַעֲנֵנוּ. שֶׁהֲרֵי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת - אֵינוֹ אֶלָּא מִיָּדוֹ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה וְהַפְּתוּחָה שֶׁל הַבּוֹרֵא! אִם זֶה הַחַיִּים שֶׁבַּעֲבוּרָם גַּם אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ, וְאִם זוֹ הַבְּרִיאוּת שֶׁבִּשְׁבִילָהּ מְפַזֵּר אָדָם טָבִין וְתַקִּילִין מִבְּלִי שׁוּם חֶשְׁבּוֹן, וְאִם זוֹ הַפַּרְנָסָה הַמְחַיָּה אֶת בְּעָלֶיהָ וּבִלְעָדֶיהָ לֹא עָלֵינוּ מְאַבֵּד הָאָדָם אֶת שכן לימדונו חכמינו ז''ל (נדרים ס''ד ע''ב): ''ארבעה חשובים כמת: עני, מצורע, סומא ומי שאין לו בנים''. חַיּוּתוֹ שכן לימדונו חכמינו ז''ל (ערובין מ''א ע''ב): ''שלשה מעבירים את האדם על דעתו ועל דעת קונו: עובדי כוכבים ורוח רעה ודקדוקי עניות''. וְדַעְתּוֹ, וְאִם זוֹ הָרוּחָנִיּוּת אֲשֶׁר בִּלְעָדֶיהָ לָמָּה לָנוּ חַיִּים. עַל כָּל זֹאת וְעוֹד עָלֵינוּ לִיתֵן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה. וְאִם חָלִילָה לֹא יוֹדֵעַ אָדָם לְהוֹדוֹת עַל מַה שֶּׁמְּקַבֵּל - בְּהֶכְרֵחַ הוּא שֶׁיִּפְסְקוּ מִלִּתֵּן לוֹ, שֶׁכָּךְ הִיא ראה בספרנו הדל ''דובב שפתי ישנים'' (פרשת בראשית) מאמר ''נתינה נכונה'' מה שכתבנו בס''ד בענין זה. הַנְהָגַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאָסוּר לִיתֵן לָאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בְּעֶרְכּוֹ.
חֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים בבא קמא (ט''ז ע''א). ועיין בתוספות (שם בד''ה ''והוא'') שביארו למה הופכת שדרתו דוקא לנחש ולא לדבר אחר על דרך של ''מדה כנגד מדה'' ואכמ''ל. בַּתַּלְמוּד שֶׁיֶּשְׁנָם בְּנֵי אָדָם מְסֻיָּמִים שֶׁכַּעֲבוֹר שֶׁבַע שָׁנִים מִפְּטִירָתָם הוֹפֶכֶת שִׁדְרָתָם בַּקֶּבֶר לְנָחָשׁ(!!!), וּמִי הֵם אוֹתָם אֲנָשִׁים? מַבְהִירָה הַגְּמָרָא שֶׁאֵלּוּ אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם כּוֹרְעִים בַּאֲמִירַת ''מוֹדִים'' בַּתְּפִלָּה. וְהַדְּבָרִים תְּמוּהִים: וְכִי בִּגְלַל דָּבָר שֶׁכָּזֶה צָרִיךְ לְהַעֲנִישׁ אֶת הָאָדָם בְּעֹנֶשׁ כֹּה חָמוּר וּמְבַזֶּה שֶׁשִּׁדְרָתוֹ תֵּהָפֵךְ לְנָחָשׁ ראה שהובאה דעה זו בגליון התוספות (שם), ומה שכתבו בעלי התוספות על כך. וְלֹא יָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים?!
אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהַמֻּשָּׂג ''לֹא כָּרַע בְּמוֹדִים'' הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר עָמֹק וּפְנִימִי: שֶׁאוֹתוֹ אָדָם לֹא יָדַע לְהוֹדוֹת בֶּאֱמֶת עַל מַה שֶּׁהָיָה מְקַבֵּל, וְתָמִיד הָיָה בּוֹכֶה וּמִתְלוֹנֵן עַל מַה שֶּׁמִּשָּׁמַיִם קָצְבוּ לוֹ, וּלְעוֹלָם לֹא הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. כְּשֶׁיֵּשׁ בְּרִיאוּת - אֲבָל מָה עִם הַפַּרְנָסָה? וּכְשֶׁהִגִּיעָה הַפַּרְנָסָה - אֲבָל רוֹצֶה שִׁדּוּךְ! וּכְשֶׁגַּם זֶה הִגִּיעַ - אֲבָל בְּלִי בַּיִת מִשֶּׁלִּי זֶה לֹא שָׁוֶה, וְכֵן הָלְאָה וָהָלְאָה מַעֲבִיר הוּא אֶת חַיָּיו מִבְּלִי לְהוֹדוֹת עַל מַה שֶּׁמְּקַבֵּל וְלוּ פַּעַם אַחַת! הֲשַׂמְתָּ לֵב שֶׁהִנְּךָ מִתְנַהֵג כָּךְ?!
אֶחָד שֶׁכָּזֶה בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ מַה לָּקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. שֶׁכֵּן אוֹתָם יָמִים הֵם יָמִים שֶׁאֵין בָּהֶם חֵפֶץ, לֹא עָמָל וְלֹא יְגִיעָה, לֹא יְצָרִים וְלֹא גַּשְׁמִיּוּת, רַק ''לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם''. אֶחָד כָּזֶה אֵין לוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת שָׁם, בִּהְיוֹת שֶׁלֹּא הֻרְגַּל בְּמִדַּת הַהוֹדָאָה. וְעַל כֵּן לֹא יָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. לְלַמֶּדְךָ עַד כַּמָּה חֲשׁוּבָה הִיא הַהוֹדָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ וְהַהַכָּרָה בְּטוֹבָתוֹ.