המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם עַל כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ פַּרְדֵּסִים וּכְרָמִים שאין מצות בכורים נוהגת אלא בשטחי ארץ ישראל (כלים פרק א' משנה ו'). ומדברי סופרים הצריכו גם כן מערי סיחון ועוג וסוריה (בכורים פרק א' משנה י', ורמב''ם הלכות בכורים פרק ב' הלכה א'). בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דהיינו: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. ואם הביא בכורים משאר המינים לא נתקדשו. (ירושלמי בכורים פרק א' הלכה ג', ורמב''ם שם הלכה ב'). הַמְנִיבִים פֵּרוֹת מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים בָּהֶם נִשְׁתַּבְּחָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁבְּעֵת שֶׁיַּבְשִׁילוּ פֵּרוֹתָיו יִקַּח מִן הַפֵּרוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁגָּדְלוּ וְיַנִּיחֵם כן מבואר מלשון הכתוב (דברים כ''ו, ב'): ''ושמת בטנא'', וכן פסק הרמב''ם (שם פרק ג' הלכה ז'). בְּסַל מְעֻטָּר וְנָאֶה, וִיבִיאֵם בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה וּבְשָׂשׂוֹן וּבְשִׂמְחָה לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְיִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לַה' יִתְבָּרַךְ עַל הַבְּרָכָה וְהַטּוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ הַבּוֹרֵא עָלָיו. וְעַל יְדֵי כָּךְ יֵדַע לִזְכֹּר תָּמִיד שֶׁלֹּא כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשׂוּ לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה, אֶלָּא כִּי הוּא אֶל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא זֶה הַמְסַפֵּק לָאָדָם אֶת כָּל צְרָכָיו, וְיוֹדֶה לוֹ עַל כָּךְ בְּכָל הִזְדַּמְּנוּת.
משנה ריש מסכת פאה (פרק א' משנה א'), וכן פסק הרמב''ם (הלכות בכורים פרק ב' הלכה י''ז). מֵהַתּוֹרָה אֵין שִׁעוּר לְמִצְוַת הַבִּכּוּרִים, וַאֲפִלּוּ בִּנְתִינָה כָּל שֶׁהִיא יוֹצֵא הָאָדָם יְדֵי חוֹבָתוֹ, אוּלָם חֲכָמִים תִּקְּנוּ לִיתֵן לְכָל הַפָּחוֹת אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵהַיְבוּל. וְהָרוֹצֶה לְהוֹסִיף וְאַף לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים רַשַּׁאי. וּתְחִלַּת הַמִּצְוָה בְּכָךְ שֶׁמִּשֶׁבִּכְּרוּ הַפֵּרוֹת כּוֹרֵךְ עֲלֵיהֶם רְצוּעָה לְסַמְּנָם וְקוֹרֵא עֲלֵיהֶם שֵׁם בִּכּוּרִים, וּכְשֶׁמַּבְשִׁילִים לוֹקְחָם לִירוּשָׁלַיִם רמב''ם (שם ריש פרק ג') ומְחַלְּקָם בֵּין מִשְׁמְרוֹת הַכְּהֻנָּה שֶׁיֹּאכְלוּם בְּטָהֳרָה בְּתוֹךְ חוֹמוֹת הָעִיר. וְעַיֵּן עוֹד בָּרַמְבָּ''ם זַ''ל בִּפְרָטֵי הַדִּינִים שֶׁל מִצְוָה יְקָרָה זוֹ.