אור ברסלב
פרדס רמונים - חלק א המצוות › רָמַז הַכָּתוּב - אֲחִיעֶזֶר וַאֲחִיסָמָךְ

פרדס רמונים - חלק א

המצוות · רָמַז הַכָּתוּב - אֲחִיעֶזֶר וַאֲחִיסָמָךְ

לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא

מִדִּינֵי אִסּוּר הַהֲנָאָה מִתִּקְרֹבֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁמִּשֶּׁהוּבְאָה תִּקְרֹבֶת בִּפְנֵי אֱלִיל מִיָּד נֶאֶסְרָה עוֹלָמִית, וְאֵין לָהּ יוֹתֵר שׁוּם הֶתֵּר אוֹ בִּטּוּל בְּשׁוּם צַד וָאֹפֶן כן למדו במסכת עבודה זרה (נ' ע''א) שתקרובת העבודה זרה נקראת ''זבחי מתים'', וכמו שמת אין דרך להחזירו לקדמותו כך תקרובת אין דרך להחזירה להיתרה. והובא בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קל''ט סעיף ב'). . מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָאֱלִיל עַצְמוֹ שֶׁעָבְדוּ בּוֹ עֲבוֹדָה זָרָה אִם יִרְצֶה בְּעָלָיו לְבַטֵּל אֶת אִסּוּרוֹ יוּכַל ראה בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קמ''ו) מהם דרכי הביטול לעבודה זרה על ידי ישראל ועל ידי גוי. .

וְהַתְּמִיהָה לִכְאוֹרָה הִיא גְּדוֹלָה: וּמָה הָאֱלִיל עַצְמוֹ, מְקוֹר הַחֵטְא וְהָעֲבֵרָה, יֶשְׁנָהּ הָאֶפְשָׁרוּת לְבַטֵּל אֶת אִסּוּרוֹ וּלְהַחְזִירוֹ לְהֶתֵּרוֹ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אָז תִּקְרָבְתּוֹ וּמַאֲכָלוֹ שֶׁרַק הֻגַּשׁ בְּפָנָיו לִכְבוֹדוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיְּהֵא נִתָּן לְהַפְקִיעַ אֶת אִסּוּרוֹ וּלְהַתִּירוֹ?! וְאִם כֵּן מַדּוּעַ מָצְאָה הַתּוֹרָה לְנָכוֹן לְצַוּוֹתֵנוּ שֶׁלֹּא נִתָּן לְבַטֵּל הָאִסּוּר מִתִּקְרֹבֶת הָעֲבוֹדָה זָרָה, וְשֶׁאִסּוּרָהּ הוּא לְעוֹלָמִים?!

וְאָמְנָם כְּבָר עָמְדוּ עַל כָּךְ ראה במה שכתב הטורי זהב (יורה דעה סימן קל''ט סעיף קטן ד') על דברי השלחן ערוך. הַפּוֹסְקִים לְהִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר, אַךְ אָנוּ לָמַדְנוּ מִכָּךְ פֶּרֶק חָשׁוּב לְחַיָּיו שֶׁל הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם הוּא הַשּׁוֹלֵט עַל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ נִשְׁעָן עַל אֲחֵרִים, גַּם אִם בִּתְקוּפוֹת מְסֻיָּמוֹת בְּחַיָּיו יַעֲבֹר קְשָׁיִים וּמְעִידוֹת, מִשְׁבָּרִים וִירִידוֹת, וַאֲפִלּוּ עַד כְּדֵי שֶׁיְּהֵא כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ - עֲדַיִן לֹא אָבְדָה תִּקְוָתוֹ, וְלֹא מְשֻׁלֶּלֶת הִיא הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁעוֹד יָשׁוּב לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְיָרִים אֶת עַצְמוֹ מֵחָדָשׁ. כִּי שׁוֹלֵט הוּא עַל עַצְמוֹ!

אוּלָם כַּאֲשֶׁר אָדָם נַעֲשֶׂה כָּפוּף וּתְלוּתִי בַּזּוּלָת, וְאֵין לוֹ כֹּחַ וּמַעֲלָה מֵעַצְמוֹ אֶלָּא רַק מִזּוּלָתוֹ, אֲזַי חָלִילָה אֵין רְפוּאָה לְמַכָּתוֹ, וְלֹא יוּכַל הוּא לְעוֹלָם לְהִתְרוֹמֵם מֵעַצְמוֹ. כִּי כָּל חַיָּיו וּפְעֻלּוֹתָיו הִנָּן מְנֻחוֹת עַל פִּי הַחֶבְרָה בִּלְבַד, וּמִמֵּילָא אָסוּר הוּא בְּכַבְלֵי הַחֶבְרָה לִנְהֹג כְּפִי רְצוֹנָם וְדַעְתָּם. וְלָכֵן הַתִּקְרֹבֶת שֶׁבָּנְתָה אֶת מַעֲמָדָהּ עַל הֱיוֹתָהּ קְרוֹבָה לַעֲבוֹדָה זָרָה אֵין לָהּ שׁוּם תַּקָּנָה לְעוֹלָם.

תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה מְלַמַּדְתָּנוּ לִבְנוֹת אֶת עֶרְכֵּנוּ וְאִישִׁיּוּתֵנוּ לֹא עַל סְמַךְ דַּעַת הַקָּהָל. לֹא מִסְפַּר הַיְדִידִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְלֹא כַּמּוּת הַתַּלְמִידִים שֶׁתַּחְתֶּיךָ הוּא זֶה הַקּוֹבֵעַ אִם עֶרְכְּךָ הוּא רַב אוֹ מוּעָט וראה בשו''ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג' סימן ע''ב) מה שכתב לבאר בתפילת יעבץ המובאת במסכת תמורה (ט''ז ע''א) שביקש מהקב''ה ''והרבית את גבולי בתלמידים'' שאין הבקשה והמעלה לצד הכמות שבדבר, אלא שביקש מהקב''ה חכמה ובינה והסברה נכונה שיהיה ביכלתו להעמיד תלמידים רבים וחשובים. . כָּךְ מוֹצְאִים אָנוּ סנהדרין כ' ע''ב. בַּחֲזַ''ל הַקְּדוֹשִׁים שֶׁאָמְרוּ עַל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁבִּתְחִלָּה מָלַךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וּלְבַסּוֹף מָלַךְ רַק עַל מַקְּלוֹ. וְלִכְאוֹרָה מַה שַּׁיָּךְ לוֹמַר ''מָלַךְ עַל מַקְּלוֹ''?! וְכִי אֵיזֶה מִן מֶלֶךְ זֶה הַמּוֹלֵךְ עַל מַקְּלוֹ?! אֶלָּא יְסוֹד גָּדוֹל לִמְּדוּנוּ כָּאן רַבּוֹתֵינוּ: שֶׁאָדָם שֶׁמַּהוּתוֹ וּפְנִימִיּוּתוֹ הִיא מַלְכוּת וּמַנְהִיגוּת, גַּם אִם כָּעֵת בְּפֹעַל הוּא אֵינוֹ עוֹסֵק בְּכָךְ, עִם כָּל זֹאת אֶת הַתֹּאַר וְהַמַּעֲלָה שֶׁל ''מֶלֶךְ'' אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לָקַחַת מִמֶּנּוּ. כֵּיוָן שֶׁאַף אֶחָד לֹא הֶעֱנִיק לוֹ זֹאת, אֶלָּא הוּא הִשִּׂיגָהּ בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ, לָכֵן גַּם אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לִיטְלָהּ מִמֶּנּוּ. הוּא מֶלֶךְ מֵעַצְמוֹ וּמִטִּבְעוֹ. לָכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הַגַּם שֶׁהוּרַד מִכִּסְאוֹ, עִם כָּל זֹאת נִשְׁאַר עֲדַיִן בְּגֶדֶר ''מֶלֶךְ'', גַּם אִם מַלְכוּתוֹ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי בְּאוֹתָהּ הָעֵת רַק עַל מַקְּלוֹ.

כְּדֵי לִהְיוֹת אָדָם מְכֻבָּד לֹא צָרִיךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם יְכַבְּדוּךָ. כַּמָּה כָּאֵלּוּ אָנוּ מַכִּירִים שֶׁרַבִּים נוֹהֲגִים בָּהֶם כָּבוֹד וְהַעֲרָצָה, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁהֵם רֵיקִים מִכָּל תֹּכֶן, חַסְרֵי מִדּוֹת וּנְטוּלֵי כָּבוֹד אֲמִתִּי. הֲלְאֵלּוּ יִקָּרֵא ''מְכֻבָּדִים''?! וַדַּאי שֶׁלֹּא! וְכַמָּה מַכִּירִים אָנוּ כָּאֵלּוּ הַנֶּחְבָּאִים אֶל הַכֵּלִים וְאֵין אִישׁ שָׂם לִבּוֹ עֲלֵיהֶם, אַךְ הָאֱמֶת הִיא כִּי יָקְרָתָם וּמַעֲלָתָם הִנָּהּ מֵעֵבֶר לְכָל דִּמְיוֹן - הֲיֵשׁ לְךָ מְכֻבָּד יוֹתֵר מֵהֶם?! אַל תִּבְנֶה אֶת חַיֶּיךָ עַל פִּי דַּעַת הַחֶבְרָה. לֹא הֵם אֵלּוּ שֶׁיַּעֲשׂוּךָ וְיִקְבְּעוּ אִם הִנְּךָ גָּדוֹל אוֹ קָטָן, טוֹב אוֹ רַע.

אָדָם אָמְנָם מְצֻוֶּה לִהְיוֹת מְעֹרֶה בְּחֶבְרָה טוֹבָה, וְלֹא לִפְרֹשׁ מֵהֶם וְלֹא לְהִסְתַּגֵּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹתָיו, אוּלָם אֵין לוֹ לְהִשָּׁעֵן עַל הַזּוּלָת וְלִהְיוֹת תְּלוּתִי וְכָפוּף אֲלֵיהֶם. יָכוֹל אַתָּה לְהֵעָזֵר בָּהֶם כְּמַקֵּל הַמְסַיַּעֲךָ בְּהִלּוּכְךָ, אַךְ לֹא כְּקַבַּיִם שֶׁבְּהֵעָדְרָם תִּפֹּל וְחַיֶּיךָ יֵעָצְרוּ וְיִפָּסְקוּ. קָחֵם לְךָ לַ''אֲחִיעֶזֶר'', אַךְ לֹא לַ''אֲחִיסָמָךְ''. וּכְמוֹ תהלים י''ח, י''ט. שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע''ה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ''וַיְהִי ה' לְמִשְׁעָן לִי'' - לְהִשָּׁעֵן זֶה רַק עַל הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לֹא עַל אַף אֶחָד אַחֵר! אָמְנָם כֻּלָּם אֲהוּבִים וְכֻלָּם בְּרוּרִים, כֻּלָּם גִּבּוֹרִים וְכֻלָּם קְדוֹשִׁים, אֲבָל לִהְיוֹת תָּלוּי בִּבְשַׂר אָדָם, מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ, לָזֶה אֵין שׁוּם הֶתֵּר שֶׁבָּעוֹלָם!

אַף עִם וכמו שאמר הנביא (מיכה ז', ה'): ''משכבת חיקך שמר פתחי פיך''. ואמרו רבותינו (סנהדרין ק' ע''ב): ''רבים יהיו דורשי שלומך (אבל) סודך גלה לאחד מאלף''. וכללו של דבר: אל תאמר או תעשה דבר שלמחר יוכל מישהו להשתמש בו לרעתך ולנגדך. קְרוֹבֶיךָ וַאֲהוּבֶיךָ הִשָּׁמֵר וְהִזָּהֵר מִתְּלוּת יְתֵרָה גַּשְׁמִית אוֹ נַפְשִׁית. כַּמָּה לֹא עָלֵינוּ אִבְּדוּ קָרוֹב כָּזֶה אוֹ אַחֵר בִּנְסִבּוֹת כָּל שֶׁהֵן וּמֵאוֹתוֹ הַיּוֹם נֶעֶצְרוּ חַיֵּיהֶם עַד יוֹמָם הָאַחֲרוֹן עֲלֵי אֲדָמוֹת! וְכָל זֶה בִּגְלַל שֶׁתָּלוּ אֶת חַיֵּיהֶם בִּפְלוֹנִי אוֹ בְּאַלְמוֹנִי. שֶׁאָמְנָם קהלת ד', ט'. ואם אמור יאמר העבד: ''והרי שלמה המלך החכם באדם אמר זאת שטובים השנים מן האחד, ואם כן היאך מלאך לבך לחלוק ולומר שמוטב להיות לבד?!'' אף אתה אמור לו: אם קרית – לא סיימת, שבהמשך הפסוק (שם פסוק י') ממשיך שלמה המלך ומבאר מהי הטובה והתועלת שבשניים: ''כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו''. משמע שאם האחד שלצידך אינו מקימך ומרוממך, אלא אדרבה מחלישך ומשפילך – עדיף היה להיות לבד ובלעדיו!!! ''טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד'', אַךְ פְּעָמִים שֶׁטּוֹב יוֹתֵר לִהְיוֹת לְבַד! לָכֵן יַשְׂכִּיל אָדָם וְיֵדַע שֶׁלֹּא לְהַפְקִיד רוּחוֹ אֶלָּא בִּידֵי הַבּוֹרֵא שֶׁיִּפְדֵּהוּ על דרך הכתוב (תהלים ל''א, ו'): ''בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת''. , וְלֹא לְהַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ אֶלָּא עַל ה' שֶׁיְּכַלְכְּלֵהוּ על דרך הכתוב (תהלים נ''ה, כ''ג): ''השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך''. , תהלים א', ג'. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.

תוכן העניינים

פרדס רמונים - חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה