המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
הִזְהִירָה תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אָדָם אֶת רָאשֵׁי וּנְשִׂיאֵי הָעָם, הֵם הַמֶּלֶךְ הַיּוֹשֵׁב עַל כֵּס הַמַּלְכוּת בְּיִשְׂרָאֵל, וְרֹאשׁ הַסַּנְהֶדְרִין הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. וְהַמְקַלֵּל אֶת אֶחָד מֵהֶם הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁלוֹשָׁה לָאוִין: ''וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר'', ''אֱלֹקִים לֹא תְקַלֵּל'', וְ''לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ''. וּמִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא אִם כֵּן קִלְּלוֹ בְּשֵׁם ה' כַּנִּזְכָּר במצוה ס''ט. לְעֵיל.
דָּגֵשׁ חָשׁוּב שָׂמָה הַתּוֹרָה בְּאַזְהָרָה זוֹ וְהוּא ''נָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר'', וּפֵרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זַ''ל שֶׁרָצְתָה הַתּוֹרָה לוֹמַר שֶׁדַּוְקָא נָשִׂיא הַנִּכְלָל בִּכְלַל ''עַמְּךָ'', שֶׁנּוֹהֵג וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים, דַּוְקָא בּוֹ נֶאֱמַר הָאִסּוּר שֶׁל ''לֹא תָאֹר''. מַה שֶּׁאֵין כֵּן נָשִׂיא שֶׁעָזַב אֶת דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים שֶׁעָלָיו לֹא נֶאֱמַר אִסּוּר תּוֹרָה מְיֻחָד זֶה.