המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה עַל הָאָדָם, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, לְהַלְווֹת לַעֲמִיתוֹ הַשָּׁרוּי בִּמְצוּקָה. מִצְוָה זוֹ שָׁרְשָׁהּ וְעִנְיָנָהּ הוּא מִמִּצְוַת הַצְּדָקָה, אֶלָּא כמובא בשבת (ס''ג): ''אמר רבי שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר מן העושה צדקה''. והטעם לכך הוא שכן בצדקה יש למקבל בושה בקבלו לחם חינם, מה שאין כן בהלואה שהמקבל מחזיר את מה שקיבל ובכך בושתו פחותה בהרבה. וראה בשלחן ערוך (חושן משפט ריש סימן צ''ז). שֶׁמַּעֲלָתָהּ לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים גְּבוֹהָה וְנַעֲלֵית בְּהַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּעֲלַת הַצְּדָקָה. וְכָךְ יבמות (ס''ג ע''א). אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ''הַמַּלְוֶה סֶלַע (מַטְבֵּעַ) לֶעָנִי בִּשְׁעַת דָּחֳקוֹ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: אָז תִקְרָא וה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי''. עוֹד פסחים (קי''ב ע''ב). אָמְרוּ חֲכָמִים: ''אִם רְצוֹנְךָ לְקַיֵּם מִצְוָה וְגוּף גָּדוֹל (פֵּרוּשׁ שֶׁגַּם תְּקַיֵּם מִצְוָה וְגַם תִּשְׂתַּכֵּר וְתַגְדִּיל מָמוֹנְךָ) אֱכֹל פֵּרוֹת וְלֹא שָׂכָר''. דְּהַיְנוּ הַלְוֵה מָעוֹת לַחֲבֵרְךָ שֶׁיִּרְכֹּשׁ בָּהֶן קַרְקַע, וֶאֱכֹל מִשָּׁם פֵּרוֹת בְּזוֹל עַל יְדֵי שֶׁתְּנַקֶּה מִן הַחוֹב מְעַט מְעַט. שֶׁבָּזֶה גַּם מְקַיֵּם מִצְוַת הַלְוָאָה, וְגַם מְקַבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ ועיין בראשונים ובאחרונים שם מה שדנו מצד איסור ריבית, באיזה אופן יהא הדבר מותר ובאיזה אופן יהא אסור. ואכמ''ל. .
כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, שֶׁמִּצְוַת הַהַלְוָאָה הִיא לָאו דַּוְקָא לֶעָנִי מַמָּשׁ. אֶלָּא כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ כְּדֵי צָרְכּוֹ כָּעֵת, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר, נֶחְשָׁב הוּא לֶעָנִי שֶׁמִּצְוָה לִיתֵן לוֹ צְדָקָה אוֹ הַלְוָאָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהַלְווֹת, וְקוֹמֵץ אֶת יָדוֹ וְנִמְנָע מִכָּךְ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁל דברים ט''ו, ז'. ''לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן''. וְיֶתֶר דִּינֵי הַלּוֹוֶה וְהַמַּלְוֶה הֵם רַבִּים וּמְרֻבִּים: לְמִי חַיָּבִים לְהַלְווֹת וּלְמִי לֹא, מִי קוֹדֵם בְּקַבָּלַת הַהַלְוָאָה, דִּינֵי שזהו חלק בלתי נפרד ממצות ההלאוה. וכמו שאמרו רבותינו (בבא מציעא ע''ה ע''ב): ''אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ''ולפני עור לא תתן מכשול''. וריש לקיש אמר שגורם קללה לעצמו, ושהוא אחד מאותם שלשה שצועקים ואינם נענים. כְּתִיבַת הַשְּׁטָר וְהָעֵדִים, דִּינֵי הַפֵּרָעוֹן וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה, כֻּלָּם הֵיטֵב מְבֹאָרִים בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וּבָאַחֲרוֹנִים.