המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
בְּהֶמְשֵׁךְ לַמִּצְוָה הַקּוֹדֶמֶת בָּהּ נִצְטַוֵּינוּ שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת הַגֵּר בִּדְבָרִים, הוֹסִיפָה הַתּוֹרָה לְצַוּוֹתֵנוּ לְבַל נִלְחַץ אֶת הַגֵּר בְּמָמוֹן. דְּהַיְנוּ כן פירשו במכילתא (הובא בילקוט שמעוני פרשת משפטים), וכן פירש הרמב''ם בספר המצוות (רנ''ג). ורש''י (בבא מציעא נ''ט) פירש שלא לדוחקו בפריעת חובו. והריטב''א והראב''ד פירשו שלא להעבידו עבודת פרך. והשיטה הראשונה נתפסה לעיקר. שֶׁלֹּא לְרַמּוֹתוֹ וּלְעָשְׁקוֹ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן עִמּוֹ, וְשֶׁלֹּא לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַמְּחִיר הַמֻּתָּר כַּמְּבֹאָר בְּאִסּוּר אוֹנָאַת יִשְׂרָאֵל.
וְעַל אַף שֶׁכְּבָר נִצְטַוֵּינוּ עַל דָּבָר זֶה כְּלַפֵּי כְּלַל יִשְׂרָאֵל, וְאַף הַגֵּר בִּכְלָלָם, עִם כָּל זֹאת חָזְרָה הַתּוֹרָה לְהַזְהִיר אַזְהָרָה נוֹסֶפֶת עַל הַגֵּר בְּנִפְרָד, וְזֶה בִּכְדֵי לְהוֹרוֹת וּלְהוֹדִיעַ לָנוּ עַל חֻמְרַת הַדָּבָר כְּלַפֵּי הַגֵּר בְּיוֹתֵר.