המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן נֶפֶשׁ הַגֵּר עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד כָּתְבוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים כִּי הַגֵּרִים הָאֲמִתִּיִּים נַפְשָׁם נָכְחָה עוֹד בְּמַעֲמַד הַר סִינַי ראה שבת (קמ''ו ע''א). וכן הובא בכתבי רבינו האריז''ל. , וּמֵאָז כְּבָר הָיְתָה קְשׁוּרָה נַפְשָׁם לְעַם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שֶׁרַק עַכְשָׁו נִתְעוֹרְרוּ לָשׁוּב וּלְהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יִשְׂרָאֵל. בספרו ''מדבר קדמות'' (מערכת ג' אות ג'). וְכָתַב מָרָן הַחִידָ''א זַצַ''ל שֶׁחֲזַ''ל טָמְנוּ סוֹד זֶה בְּאָמְרָם ''גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד'' שֶׁדִּיְּקוּ לוֹמַר ''גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר'' וְלֹא ''גּוֹי שֶׁנִּתְגַּיֵּר'', לִרְמֹז שֶׁעוֹד מִלִּפְנֵי שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּבָר הָיָה קָשׁוּר בְּעַם יִשְׂרָאֵל.
מצוה ס''ד: שלא להונות הגר בממון
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''ב, כ'.)
''...וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵּרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם''.