המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
צִוְּתָה אוֹתָנוּ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה בְּמִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה לְבַל
נַחְמֹד אֶת אֲשֶׁר לְרֵעֵנוּ. וּמַהוּת הָאִסּוּר הוּא כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְאַוֶּה וְחוֹמֵד לְהַשִּׂיג אֵיזֶה חֵפֶץ אוֹ דָּבָר הַשַּׁיָּךְ לַחֲבֵרוֹ, כן כתב הרמב''ם בספר המצוות (לא תעשה מצוה רס''ה) שעל לא תחמוד עובר אדם רק אם עושה מעשים ומשדל את זולתו ליתן לו את מבוקשו. אמנם גם בעצם ההתאוות וההכספות לדבר של השני ישנו לאו מהתורה של ''לא תתאווה'', שיבואר אם ירצה ה' לקמן במצוה תט''ז. וְנוֹקֵט בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת וּמַעֲשִׂים הֵיאַךְ לְהַשִּׂיג אֶת אֲשֶׁר לְרֵעוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לִרְשׁוּתוֹ. וַאֲפִלּוּ שֶׁמַּרְבֶּה עָלָיו רֵעִים וְתַגְמוּלִים עַד שֶׁמִּתְרַצֶּה לִתְּנוֹ אוֹ לְמָכְרוֹ לוֹ - עִם כָּל זֹאת עוֹבֵר הוּא בָּזֶה עַל לָאו מֵהַתּוֹרָה שֶׁל ''לֹא תַּחְמֹד''.
לָאו זֶה שֶׁל ''לֹא תַחְמֹד'' חָל עַל אַף שֶׁהָאָדָם מְשַׁלֵּם עַל הַדָּבָר כְּדֵי לְקַבְּלוֹ, עִם כָּל זֹאת נִקְרָא הוּא חוֹמֵד, כך אמרו בגמרא (בבא קמא דף ה' ע''ב): איסור לא תחמוד נדמה לאנשים שבלא דמים הוא. עיין שם. שֶׁלֹּא כְּמוֹ שֶׁרֹב הָעוֹלָם טוֹעִים לַחְשֹׁב וְלוֹמַר וְכִי מַה יֵּשׁ בָּזֶה? וַהֲרֵי שִׁלַּמְתִּי? אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁזּוֹהִי טָעוּת חֲמוּרָה. שֶׁכֵּן אִם לָקַח בְּלִי לְשַׁלֵּם - הֲרֵי הוּא גַּזְלָן! וְאִם שִׁלֵּם - בְּכָל זֹאת עָבַר עַל הַלָּאו שֶׁל ''לֹא תַחְמֹד'' וראה בשו''ת תשובות והנהגות (חלק ג' סימן תע''ה) שדן האם יש איסור ''לא תחמוד'' במפציר לקבל במתנה. עיין שם. .