המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר אִסּוּר עֵדוּת שֶׁקֶר עַל פִּי הַסּוֹד רְאֵה בביאורו על פסוק זה. וראה בזוהר הקדוש פרשת ויקרא (ויקרא דף י''ב ע''א) שכתב גם כן כזאת. בְּשַׁעַר הַפְּסוּקִים מֵרַבֵּנוּ הָאֲרִיזַ''ל שֶׁכָּתַב שֶׁהַמֵּעִיד בַּחֲבֵרוֹ עֵדוּת שֶׁקֶר הוּא בְּעֶצֶם מֵעִיד בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵדוּת שֶׁקֶר. שֶׁכֵּן הַקָּבָּ''ה נִקְרָא ''רֵעֲךָ'' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ''רֵעֲךָ וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב'' משלי כ''ז, י'. וכן פירש רש''י שם שהכוונה להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד ורע לישראל וחיבב את האבות הקדושים. , וּמִמֵּילָא עַל כָּךְ נֶאֱמַר הַפָּסוּק ''לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר''. וְלָכֵן גָּדוֹל עֲווֹנוֹ שֶׁל זֶה שֶׁמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בַּחֲבֵרוֹ, שֶׁהֲרֵי מֵעִיד הוּא עֵדוּת שֶׁקֶר בְּהַקָּבָּ''ה. וְזֶה מִלְּבַד עֲווֹן הַשְּׁבוּעָה הֶחָמוּר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו בְּעֵדוּת שֶׁקֶר.
מצוה ל''ח: שלא לחמד
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ', י''ד.)
''לֹא תַחְמֹד''.