המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
רַבּוֹתֵינוּ דָּנִים אוֹדוֹת עֵדִים שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית הַדִּין וְהֵעִידוּ שֶׁרְאוּבֵן חַיָּב לְשִׁמְעוֹן סְכוּם כֶּסֶף, וּלְאַחַר שֶׁבֻּצַּע הַדִּין חָזְרוּ וְאָמְרוּ ''שֶׁקֶר הֵעַדְנוּ''. מָה עוֹלֶה בְּגוֹרָלָם וּבְגוֹרַל הָעֵדוּת שֶׁהֵעִידוּ לִפְנֵי כֵּן?
שו''ת הרא''ש כלל נ''ט סימן ו'. והובאו דבריו גם כן בטור סימן מ''ו. עיין שם. הָרֹא''שׁ זַ''ל בִּתְשׁוּבָה כּוֹתֵב שֶׁעֵדִים אֵינָם נֶאֱמָנִים לְבַטֵּל עֵדוּתָם הַקּוֹדֶמֶת, מִשּׁוּם הַכְּלָל שֶׁל כן למדו במסכת שבועות (ל''ב ע''א) מהפסוק (ויקרא ה', א') ''ואם לא יגיד''. ''כֵּיוָן שֶׁהִגִּיד שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד''. אוּלָם לְגַבֵּי עַצְמָם מַאֲמִינִים אָנוּ לָהֶם שֶׁעֵדוּתָם הָיְתָה שֶׁקֶר, וּמְחַיְּבִים אוֹתָם לְפַצּוֹת אֶת זֶה שֶׁחִיְּבוּהוּ בְּעֵדוּתָם שֶׁלֹּא כַּדִּין.
אוּלָם בהגהותיו על השלחן ערוך (חושן משפט סימן ל''ח סעיף א'). הַקְּצוֹת הָחֹשֶׁן הֵבִיא בְּשֵׁם הָרַמְבָּ''ן זַ''ל שֶׁאֵין הָעֵדִים נֶאֱמָנִים כְּלָל לְעַרְעֵר אֶת עֵדוּתָם הָרִאשׁוֹנָה, וְאַף מטעם דינא דגרמי. עיין בקצות החושן שם שהאריך לפלפל בדבר. פְּטוּרִים הֵם מִלְּשַׁלֵּם כָּל שֶׁהוּא.
וּלְמַעֲשֶׂה פָּסַק בחלק חושן משפט סימן כ''ט סעיף ב'. הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כְּדַעַת הָרֹא''שׁ שֶׁעַל אַף שֶׁאֵינָם נֶאֱמָנִים לִסְתֹּר עֵדוּתָם הַקּוֹדֶמֶת, עִם כָּל זֹאת יֵשׁ לְחַיְּבָם לְפַצּוֹת אֶת זֶה שֶׁחִיְּבוּהוּ בְּמַה שֶּׁנִּזָּק בְּעִקְבוֹת עֵדוּתָם הָרִאשׁוֹנָה.