המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה. וְכָתַב סֵפֶר הַחִנּוּךְ שֶׁבְּקִיּוּם מִצְוָה זוֹ אָנוּ מַזְכִּירִים וּמַנְצִיחִים אֶת אוֹתוֹ מַעֲמָד הִיסְטוֹרִי בּוֹ נֶאֱבַק יַעֲקֹב אָבִינוּ ע''ה עִם שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף זָרְחָה לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וְנִצְּחוֹ, רַק שֶׁנִּפְצַע בִּירֵכוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בראשית ל''ב, כ''ו. ''וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב''. וּמַעֲשֵׂה הָאָבוֹת הוּא סִימָן לְבָנִים, שֶׁאַף אָנוּ בְּנֵי עַם יִשְׂרָאֵל בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדּוֹרוֹת קָמִים עָלֵינוּ כֹּחוֹת הָרֶשַׁע וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
חולין פ''ט ע''ב. וראה בשלחן ערוך (יו''ד סימן ס''ה סעיף ה') שהביא כמה חילוקים בזה. אִסּוּר אֲכִילַת גִּיד זֶה חָל בְּכָל מִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת אולם בבשר הבהמות והחיות הטמאות לא חל איסור גיד הנשה, כך למדו בגמרא (חולין ק''א ע''א) שדווקא זו שבשרה מותר באכילה גיד הנשה שלה אסור. ראה ערוך השלחן (סימן ס''ה סעיף ט''ו) מה שכתב בזה. הַטְּהוֹרוֹת, אַךְ לֹא בְּמִינֵי הָעוֹפוֹת. וַחֲכָמֵינוּ ז''ל הוֹסִיפוּ לֶאֱסֹר עוֹד גִּיד נוֹסָף הַנִּמְצָא בְּקִרְבָתוֹ וְאַף אֶת הַקְּנוֹקָנוֹת שֶׁעִמָּם. אֶת הַכֹּל יֵשׁ לְנַקֵּר וּלְהָסִיר מִן הַבָּשָׂר, וְרַק הַנּוֹתָר מֻתָּר בָּאֲכִילָה. כן מבואר בתלמוד (פסחים כ''ב ע''א) שגיד הנשה אסור באכילה ומותר בהנאה. וכן פסק השלחן ערוך (יורה דעה סימן ס''ה סעיף ה'). אולם בזוהר הקדוש (פרשת וישלח דף ק''ע ע''ב) כתב שגיד הנשה אסור בהנאה ואפילו לכלבים אין ליתנו. ולמעשה נכון להחמיר (וראה עוד מה שכתב הפרי חדש על דברי השלחן ערוך הנ''ל. ואכמ''ל). וְנֶחְלְקוּ הַפּוֹסְקִים אִם מֻתָּר לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ אֲכִילָה, וּלְמַעֲשֶׂה נָכוֹן לְהִזָּהֵר בַּדָּבָר.