המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה הִיא שֶׁלֹּא יִבְנֶה אָדָם פֶּסֶל אוֹ צוּרָה כָּל שֶׁהִיא בִּכְדֵי לַעֲשׂוֹתָהּ כֶּאֱלוֹהַּ וּלְעָבְדָהּ. וְהָעוֹשֶׂה כֵּן הֲרֵי זֶה מֵאֲבִיזְרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהִיא אַחַת מִשְּׁלֹשׁ הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁעֲלֵיהֶן נִצְטַוֵּינוּ לְהֵהָרֵג וְלֹא לַעֲבֹר.
מֵחֻמְרַת הַדָּבָר, הוֹסִיפָה הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אִסּוּר נוֹסָף עַל עֶצֶם עֲשִׂיַּת הַפֶּסֶל גַּם מִבְּלִי לְעָבְדוֹ, שֶׁכֵּן מִתּוֹךְ כָּךְ מִתְרַבֵּית הָעֲבוֹדָה זָרָה בָּעוֹלָם וְעָלוּל הָאָדָם לִתְעוֹת וּלְהִכָּשֵׁל בָּהּ.
בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה נִתְבָּאֵר מָהֵן הַצּוּרוֹת אוֹתָן אָסוּר לַעֲשׂוֹת וּמָהֵן הַצּוּרוֹת שֶׁמֻּתָּר, וֶהֱבִיאָן מָרָן יורה דעה סימן קמ''א. הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: ''אָסוּר לַעֲשׂוֹת כָּל צוּרָה כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. וְאִם עֲשָׂאָהּ לְנוֹי - מֻתָּר, מִלְּבַד אַרְבַּע הַצּוּרוֹת הַנִּמְצָאוֹת בִּמְדוֹר הַשְּׁכִינָה כְּגוֹן מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שְׂרָפִים, אוֹפַנִּים וְכוּ' וְכֵן צוּרַת אָדָם, שֶׁכָּל אֵלּוּ אָסוּר לַעֲשׂוֹתָם אֲפִלּוּ לְנוֹי''. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.