המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה מִן הַתּוֹרָה עַל כָּל יְהוּדִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל מִכָּל סִבָּה שֶׁתְּהֵא: בֵּין בְּרָצוֹן כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּד וְהֵמִיר אֶת דָּתוֹ, וּבֵין בְּאֹנֶס שֶׁמָּנְעוּ מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ מִלָּמוּל, וּבֵין שֶׁפָּטוּר מֵהַמִּלָּה מֵחֲמַת שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו שֶׁנִּמּוֹלוּ לְפָנָיו כמבואר בגמרא ביבמות (ס''ד ע''ב) וכנפסק בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רס''ג סעיף ב' ). , בְּכָל מִקְרֶה נִקְרָא הוּא ''עָרֵל'', וּמֻזְהָר בְּלָאו מִן הַתּוֹרָה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִבְּשַׂר קָרְבַּן הַפֶּסַח.
כן פסק הרמב''ם בהלכות קרבן הפסח (פרק ט' הלכה ח'). וְאִם אָכַל עָרֵל זֶה כַּזַּיִת מִן הַקָּרְבָּן הֲרֵי זֶה חַיָּב מַלְקוֹת.