המצוות · לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא
אַזְהָרַת הַתּוֹרָה לְבַל יִמָּצֵא כָּל חָמֵץ בִּרְשׁוּתֵנוּ בִּימֵי חַג הַפֶּסַח. כן הובא בפסחים ה' ע''ב. וְהָעוֹבֵר עַל כָּךְ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר עַל שְׁנֵי לָאוִין: בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא. קִיּוּם הַצִּוּוּי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שֶׁמְּבַעֵר וּמְסַלֵּק הָאָדָם אֶת כָּל הֶחָמֵץ וְהַשְּׂאוֹר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ עוֹד לִפְנֵי כְּנִיסַת הֶחָג כְּפִי שֶׁנִּתְבָּאֵר ראה מה שכתבנו בסיעתא דשמיא לעיל במצוה ט'. לְעֵיל, וְאַף בְּתוֹךְ יְמֵי חַג הַפֶּסַח אִם יִמָּצֵא חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ - מִצְוָה עַל הָאָדָם לִדְאֹג לְכַלּוֹתוֹ וּלְבַעֲרוֹ.
חַכְמֵי הַגְּמָרָא דָנוּ בָּאֳפָנִים שׁוֹנִים אִם נֶחְשָׁב הַדָּבָר לְאִסּוּר ''בַּל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא'' אוֹ לֹא, ראה כל זה בפסחים (ה' ע''ב) ובראשונים שם, ובשלחן ערוך (אורח חיים סימן ת''מ) ובאחרונים. כְּגוֹן אָדָם שֶׁהִפְקִיד אֶת חֲמֵצוֹ מִלִּפְנֵי חַג הַפֶּסַח אֵצֶל אֲחֵרִים, אוֹ שֶׁאֲחֵרִים הִפְקִידוּ אֶצְלוֹ, מֵרְצוֹנוֹ אוֹ שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנוֹ, גּוֹיִים אוֹ יְהוּדִים, וְעוֹד כַּמָּה מִקְרִים דּוֹמִים שֶׁרַבּוֹתֵינוּ דָנוּ בָּהֶם לַהֲלָכָה.