המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
דָּנִים הָאַחֲרוֹנִים: הַאִם יֻתַּר לַדַּיָּן לְקַבֵּל לְאַחַר גְּמַר הַדִּין מַתָּנָה מֵאֵת בַּעַל הַדִּין שֶׁנִּזְדַּכָּה בַּדִּין עַל יָדוֹ?
וְהִנֵּה הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה אִיסֶרְלִישׁ (הָרַמָ''א) זַצַ''ל חלק חושן משפט (סימן ל''ד סעיף י''ח). ועיין באחרונים שם שתמהו מדוע לא הביא הרמ''א את דבר זה לעיל בהלכות דיינים, ואכמ''ל. בְּהַגָּהוֹתָיו עַל הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ כָּתַב בְּשֵׁם הַהַגָּהַת אַשְׁרִ''י שֶׁאַף לְאַחַר גְּמַר הַדִּין אָסְרוּ חֲכָמִים עַל הַדַּיָּן לְקַבֵּל תְּשׁוּרָה עַל פְּסַק דִּינוֹ, מִשּׁוּם ''הַרְחֵק מִן הַכִּעוּר וּמִן הַדּוֹמֶה לוֹ''.
וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁעָלוּל הַדָּבָר לְהֵרָאוֹת חָשׁוּד וְתָמוּהַּ בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת, וְחִיּוּב מוּטָל עַל הָאָדָם שֶׁלֹּא לְהָבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי חֲשָׁד בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת. וֶהֱבִיאוּהוּ ראה מה שכתב בזה ידידנו הרה''ג אהרן זכאי שליט''א בספרו ''הבית היהודי'' (חלק ד' סימן ב'). הָאַחֲרוֹנִים לַהֲלָכָה וּלְמַעֲשֶׂה.