המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה לֵוִי זַצַ''ל חלק א' (פרק ב' סעיף ה'). בְּסִפְרוֹ ''מַלְוֶה ה''' דָּן אוֹדוֹת אָדָם הַמַּפְנֶה מִישֶׁהוּ הַזָּקוּק לְהַלְוָאָה לְמָקוֹם בּוֹ מַלְוִים בְּרִבִּית, וְאָכֵן נִתְקַיְּמָה הַהַלְוָאָה, הַאִם עוֹבֵר אוֹתוֹ מְקַשֵּׁר בָּזֶה עַל אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשׁוֹל'' אוֹ לֹא?
וְהִנֵּה הלכות מלוה ולוה (פרק ד' הלכה ב'). וראה ב''לחם משנה'' שם שביאר מדוע אין הסרסור עובר על ''לא תשימון עליו נשך'' כמו הערב והסופר והעדים. ועוד עיין בספר ''פרשת ריבית'' להגר''א נידאם שליט''א מה שכתב בענין זה, ואכמ''ל. הָרַמְבָּ''ם בְּהִלְכוֹתָיו כָּתַב מְפֹרָשׁוֹת כִּי כָּל מִי שֶׁהָיָה סַרְסוּר בֵּין הַלּוֹוֶה לַמַּלְוֶה בְּרִבִּית, אוֹ שֶׁסִּיֵּעַ לְאֶחָד מֵהֶם בְּמַעֲשֵׂה הַהַלְוָאָה אוֹ הוֹרָהוּ עַל כָּךְ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר מִשּׁוּם ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִּתֵּן מִכְשׁוֹל''.
אוּלָם בַּעַל ''מַלְוֶה ה''' כָּתַב לְחַלֵּק בַּדָּבָר שֶׁאִם בִּלְעֲדֵי אוֹתוֹ מְקַשֵּׁר לֹא הָיְתָה מִתְבַּצַעַת הַהַלְוָאָה, כְּגוֹן שֶׁרַק דַּרְכּוֹ נִתָּן הָיָה לְהַגִּיעַ לַמַּלְוֶה וְאֵין עוֹד מִי שֶׁיַּלְוֵהוּ בְּרִבִּית, אֲזַי אָכֵן עוֹבֵר הַמְקַשֵּׁר עַל אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל ''לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל''. אוּלָם אִם גַּם בִּלְעָדָיו הָיָה הַלּוֹוֶה מוֹצֵא מִי שֶׁיַּלְוֵהוּ בְּרִבִּית הֲרֵי שֶׁהַמְקַשֵּׁר אֵינוֹ עוֹבֵר אֶלָּא עַל אִסּוּר דְּרַבָּנָן שֶׁל ''מְסַיֵּעַ בִּידֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה'' בִּלְבַד עיין שם בהערות שהביא הטעמים והראיות לכך בטוב טעם ודעת. וחבל על דאבדין ולא משתכחין. .