המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
הַהֲלָכָה בָּאָה פְּעָמִים רַבּוֹת לְטוֹבַת הַיְתוֹמִים וְהָאַלְמָנוֹת. הֲקַלוֹת רַבּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּמִשְׁפַּט הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, וְתַקָּנוֹת שׁוֹנוֹת נִתְקְנוּ בְּמֶשֶׁךְ הַדּוֹרוֹת לְטוֹבָתָם וּלְרַוְחָתָם. כָּךְ לְמָשָׁל נִצְטַוּוּ הַדַּיָּנִים שֶׁבְּאִם הִגִּיעוּ יָתוֹם אוֹ אַלְמָנָה לַדִּין כך למדו חז''ל ממה שכתוב (ישעיה א', י''ז): ''שפטו יתום ריבו אלמנה''. ופסקו הרמב''ם ז''ל בהלכות סנהדרין (פרק כ''א הלכה ו'). שֶׁיַּקְדִּימוּ הַדַּיָּנִים אֶת דִּינָם לְשֶׁל אֲחֵרִים, וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁלֹּא לְעַכְּבָם וּלְצַעֲרָם בְּהַמְתָּנָה.
גַּם ראה ברמב''ם ז''ל הלכות דעות (פרק ו' הלכה י'). בְּהִלְכוֹת מְלַמְּדִים מָצִינוּ יַחַס מְיֻחָד לִיתוֹמִים, בְּכָךְ שֶׁהַמְלַמֵּד יָתוֹם צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְיַסְּרוֹ וּלְצַעֲרוֹ כְּיֶתֶר הַנְּעָרִים, אֶלָּא לִיתֵן לוֹ יַחַס מְיֻחָד וְרָגִישׁ יוֹתֵר מִלַּאֲחֵרִים. מִלְּבַד בָּאֳפָנִים בָּהֶם מֻכְרָח הַדָּבָר לְהַעֲנִישׁוֹ, וְתוֹעַלְתּוֹ שֶׁל הַיָּתוֹם הִיא לְהַקְנִיטוֹ אוֹ לְהוֹכִיחוֹ, שֶׁבְּאֹפֶן שֶׁכָּזֶה אָכֵן יֵשׁ לְהוֹכִיחוֹ וּלְיַסְּרוֹ, אַךְ גַּם אָז נִצְטַוָּה הַמְלַמֵּד לִנְהֹג עִמּוֹ בְּיֶתֶר זְהִירוּת.