המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
ראה ספר ''משפטי התורה'' להג''ר צבי שפיץ שליט''א (חלק א' סימן פ''ה). בְּסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים הָעָלְתָה הַשְּׁאֵלָה הַאִם מֻתָּר לְאָדָם הַנּוֹסֵעַ בְּתַחְבּוּרָה צִבּוּרִית לִשְׁמֹר מְקוֹם יְשִׁיבָה נוֹסָף עֲבוּר קְרוֹבוֹ שֶׁיַּעֲלֶה מְאֻחָר יוֹתֵר, בּוֹ בִּזְמַן שֶׁיֶּשְׁנָם אֲחֵרִים הַמְבַקְּשִׁים לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם?
וְהֵשִׁיבוּ עַל פִּי הַכְּלָל בבא מציעא (י' ע''א), והובא בשלחן ערוך (חלק חושן משפט סימן ק''ה סעיף א'). שֶׁפָּסְקוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא שֶׁ''הַתּוֹפֵס דָּבָר לְטוֹבַת חֲבֵרוֹ בִּמְקוֹם שֶׁמַּפְסִיד לַאֲחֵרִים לֹא קָנָה'', בגמרא (שם) ובשלחן ערוך (חושן משפט רס''ט סעיף א'). מִלְּבַד בִּמְצִיאָה שֶׁיָּכוֹל אָדָם לְתָפְסָהּ לְטוֹבַת חֲבֵרוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹכֵחַ בְּמָקוֹם, עַל אַף שֶּׁאֲחֵרִים גַּם כֵּן רוֹצִים לְתָפְסָהּ ונחלקו הראשונים בטעם לכך שניתן לתפוס מציאה לחבירו: התוספות (שם בד''ה ''א''ר יוחנן'') כתבו שהטעם הוא שמתוך שיכול לתפוס לעצמו יכול לתפוס לחבירו. והרמב''ן (בחידושיו שם) כתב הואיל והמציאה אינה שייכת ואינה משועבדת לאף אחד לכן אינו נקרא חב לאחרים. .
וּלְאוֹר זֹאת: אִם עַל יְדֵי שֶׁיִּתְפֹּס הַלָּה מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לֹא יִשָּׁאֲרוּ מְקוֹמוֹת פְּנוּיִים לַבָּאִים לִפְנֵי קְרוֹבוֹ - הֲרֵי שֶׁאָסוּר לוֹ לְעַכֵּב אֶת הַמָּקוֹם לִקְרוֹבוֹ אלא אם כן שילם כבר הלה גם עבור קרובו שאז נקרא שקנה כבר את זכות הישיבה ורשאי לתפוס מקום על אף שלא ישארו מקומות לבאים לפני קרובו (אלא אם כן ישנן הוראות מפורשות אחרות מההנהלה). . אוּלָם אִם עֲדַיִן יִשָּׁאֲרוּ עוֹד מְקוֹמוֹת פְּנוּיִים - הֲרֵי שֶׁרַשַּׁאי הוּא לִתְפֹּס אֶת הַמָּקוֹם הָרָצוּי לוֹ לְטוֹבַת קְרוֹבוֹ, וְאֵין הָעוֹלִים הַבָּאִים יְכוֹלִים לִמְחוֹת בּוֹ.