המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
חלק א' סימן ו'. עיין שם באורך. בְּסֵפֶר ''מִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה'' דָּן אוֹדוֹת אָדָם שֶׁיָּצָא בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדָתוֹ, וּבְטֶרֶם צֵאתוֹ בִּקֵּשׁ מִשְּׁכֵנוֹ שֶׁבַּעֲבוֹר שָׁעָה יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וִיכַבֶּה אֶת לַהֶבֶת הַגָּז עָלֶיהָ מוּנָח סִיר עִם תַּבְשִׁיל. הַשָּׁכֵן נֵאוֹת לְבַקָּשָׁתוֹ, אוּלָם לִכְשֶׁחָזַר בַּעַל הַבַּיִת אַחַר הַצָּהֳרַיִם גִּלָּה שֶׁהַשָּׁכֵן שָׁכַח לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ, וְהַסִּיר וְהַתַּבְשִׁיל נִשְׂרְפוּ כָּלִיל. הַאִם חַיָּב הַשָּׁכֵן לְפַצּוֹתוֹ עַל הֶפְסֵדָיו?
וְהֶעֱלָה שֶׁבִּהְיוֹת שֶׁהַשָּׁכֵן קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת הַתַּפְקִיד, וּבַעַל הַבַּיִת סָמַךְ עָלָיו שֶׁיְּקַיֵּם הַבְטָחָתוֹ, לָכֵן אִם שָׁכַח מִלְּקַיֵּם דְּבָרָיו הֲרֵי זֶה בְּגֶדֶר ''דִּינָא דִּגְרָמִי''. וּבְאֹפֶן שֶׁכָּזֶה לְדַעַת בהגהתו על השלחן ערוך (חושן משפט סימן של''ג סעיף ו'). וכן פסק גם כן השפתי כהן (שם בסעיף קטן ל''ט). הָרַמָ''א יֵשׁ לְחַיְּבוֹ לְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי הַנֶּזֶק, אוּלָם לְדַעַת כן כתבו הגר''א (שם ס''ק ל''ח-מ') ונתיבות המשפט (שם ס''ק י''ד) בדעת השלחן ערוך והנמוקי יוסף. וכן עיקר להלכה. הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ אִי אֶפְשָׁר לְחַיְּבוֹ אֶלָּא בְּדִינֵי שָׁמַיִם וְלֹא בְּבֵית דִּין. וְלָכֵן לְמַעֲשֶׂה לֹא יְהֵא נִתָּן לְתָבְעוֹ פִּצּוּיִים עַל כָּךְ, אוּלָם אִם יִרְצֶה הַשָּׁכֵן לָצֵאת יְדֵי חוֹבַת שָׁמַיִם וַדַּאי שֶׁרָאוּי לוֹ לְפַצּוֹת אֶת שְׁכֵנוֹ הַנִּזָּק עַל הַדָּבָר.