המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
דָּנוּ הַפּוֹסְקִים: הַאִם מֻתָּר בַּזְּמַן הַזֶּה לְגַדֵּל כְּבָשִׂים אוֹ עִזִּים בְּשִׁטְחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?
וְהִנֵּה כַּיָּדוּעַ חֲכָמֵינוּ זַ''ל ראה בבא קמא (ע''ט ע''ב). גָּזְרוּ שֶׁאָסוּר לְאָדָם לְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה בְּשִׁטְחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ אוֹתָן בְּהֵמוֹת לִסְטוֹת וְלִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים וְלֶאֱכֹל מִגִּדּוּלֵיהֶם לְלֹא רְשׁוּת וּלְהַזִּיקָם, וּמֻחְזָק הוּא בַּעַל הַצֹּאן לְהִכָּשֵׁל בָּאִסּוּר הֶחָמוּר שֶׁל ''לֹא תִּגְנֹב''. וַאֲפִלּוּ קְשׁוּרוֹת הֵן בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל אָסְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר שֶׁלֹּא לִיתֵן פֶּתַח וּפִרְצָה לַדָּבָר.
חלק חושן משפט סימן ת''ט סעיף א'. וְכָתַב הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ שֶׁבִּזְמַנּוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מָצוּי שֶׁיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל שָׂדוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לְהַתִּיר לְגַדֵּל בְּהֵמוֹת דַּקּוֹת בְּשִׁטְחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
וּבְיָמֵינוּ שֶׁבְּחַסְדֵּי ה' שֶׁזָּכִינוּ לְיִשּׁוּב רוֹב עַם יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּעַת רוֹב כן פסק בשו''ת יביע אומר (חלק ג' חושן משפט סימן ז'). ובשו''ת שבט הלוי (חלק ד' סימן רכ''ז). ושלא כשו''ת הר צבי (חלק חושן משפט סימן ת''ט) שהעלה להתיר. הָאַחֲרוֹנִים שֶׁחָזַר הָאִסּוּר לִמְקוֹמוֹ, וְהַמְגַדֵּל בְּהֵמָה דַּקָּה בְּשִׁטְחֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בְּכָךְ עַל גְּזֵרַת חֲכָמִים. ומכל מקום עיין בשו''ת יביע אומר (חלק ד' חושן משפט סימן ו') שהביא כמה אופנים בהם יותר הדבר. ואכמ''ל. וְכֵן עִקָּר.