המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
סימן ט''ז. בְּסֵפֶר ''תּוֹרָתְךָ שַׁעֲשׁוּעַי'' דָּן בְּמִקְרֶה מְעַנְיֵן בּוֹ רְאוּבֵן הָיָה עוֹמֵד בַּתּוֹר לְתַשְׁלוּם בַּחֲנוּת לְמוּצְרֵי חַשְׁמַל, כְּשֶׁלְּפֶתַע שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְפָנָיו בַּתּוֹר נִתְקַף בְּשִׁעוּל חָזָק. בִּקְּשׁוֹ רְאוּבֵן שֶׁיָּסוּר הַצִּדָּה וְלֹא יִשְׁתַּעֵל לְיָדוֹ שֶׁלֹּא יַדְבִּיקוֹ בְּמַחֲלָתוֹ, וְהַלָּה נֵאוֹת וְנִתְרַחֵק מֵהַמָּקוֹם. בֵּינְתַיִם הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, וּמִשֶּׁלֹּא נִגַּשׁ - הִתְקַדֵּם רְאוּבֵן לַקֻּפָּה. וְהִנֵּה לְפֶתַע נִגַּשׁ אֵלָיו בַּעַל הַחֲנוּת וּמָסַר לְיָדוֹ שׁוֹבָר בְּסַךְ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים ₪ וּבֵרְכוֹ בְּבִרְכַּת ''מַזָּל טוֹב'' עַל הֱיוֹתוֹ הַקּוֹנֶה הַמִּלְיוֹן בַּחֲנוּת, מַה שֶּׁזִּכָּהוּ בְּאוֹתוֹ הַפְּרָס. שִׁמְעוֹן כַּמּוּבָן פָּסַק מִלְהִשְׁתַּעֵל, וְנִגַּשׁ לִרְאוּבֵן וְאָמַר: רַק רֶגַע! אַתָּה תָּפַסְתָּ אֶת מְקוֹמִי, וַאֲנִי הוּא הַקּוֹנֶה הַמִּלְיוֹן הָאֲמִתִּי. וְלָכֵן הַשּׁוֹבָר מַגִּיעַ לִי, אוֹ שֶׁלְּכָל הַפָּחוֹת נִתְחַלֵּק בּוֹ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה! לְעֻמַּת זֹאת רְאוּבֵן טוֹעֵן כִּי הוּא זָכָה בַּשּׁוֹבָר וְאֵינוֹ חָפֵץ לַחְלֹק עִמּוֹ כְּלָל. עִם מִי הַצֶּדֶק?
וְהֵשִׁיב כִּי כְּלָל נָקוּט בְּיָדֵינוּ שֶׁ ראה כתובות (י''א ע''ב) ובפירוש רש''י ז''ל שם. ''מַזָּלוֹ שֶׁל אָדָם גּוֹרֵם'', וְאִם מִשָּׁמַיִם נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שהרי בדין היה ששמעון יסור מהתור שלא להזיק הסובבים בשיעולו, וממילא אין לו רשות לעכב את הרבים בכך ואיבד את תורו. מִבְּלִי שׁוּם מַעֲשֶׂה אָסוּר אוֹ מְכֻוָּן שֶׁל אָדָם, הֲרֵי שֶׁרְאוּבֵן הוּא הַזּוֹכֶה בַּדִּין וְאֵינוֹ חַיָּב לַחְלֹק עִם שִׁמְעוֹן בַּפְּרָס.