המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
חֲכָמֵינוּ זַ''ל נֶחְלְקוּ ראה סנהדרין (פ''ה ע''ב) במשנה ובגמרא שם. בַּתַּלְמוּד בְּדִין הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ שֶׁלּוֹ וּמִתְעַמֵּר בּוֹ וּמַעֲבִידוֹ הַאִם מִתְחַיֵּב הוּא בְּכָךְ בְּמִיתַת חֶנֶק מִשּׁוּם ''גּוֹנֵב אִישׁ'' אוֹ לֹא?
לְדַעַת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ נִקְרָא גַּם כֵּן גּוֹנֵב נֶפֶשׁ, שֶׁכֵּן לְפִי הַתּוֹרָה אֵין הַבֵּן נֶחְשָׁב לִרְכוּשׁוֹ שֶׁל אָבִיו, וְאֵין לָאָב שׁוּם סַמְכוּת אוֹ רְשׁוּת עַל בְּנוֹ לְשַׁעְבְּדוֹ אוֹ לְמָכְרוֹ.
אוּלָם לְדַעַת חֲכָמִים יֵשׁ לִפְטֹר אֶת הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, הוֹאִיל וְדוֹרְשִׁים הֵם אֶת הַכָּתוּב בַּפָּסוּק שמות כ''א, ט''ז. ודרשו מייתור מילת ''ונמצא'', שכן כבר כתוב במקום אחר ''כי ימצא איש גונב נפש מאחיו וכו'''. ''וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת'' - דַּוְקָא שֶׁמְּצָאוֹ וּגְנָבוֹ, פְּרָט לָזֶה שֶׁכְּבָר מָצוּי אֶצְלוֹ שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַל גְּנֵבָתוֹ.
וְלַהֲלָכָה פָּסַק הָרַמְבָּ''ם זַ''ל בְּהִלְכוֹתָיו כְּדַעַת חֲכָמִים שֶׁבִּגְנֵבָה שֶׁכָּזוֹ אֵין מְחַיְּבִים אֶת הָאָב בְּחֶנֶק.