המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בְּשׁוּ''ת בחלק ט' סימן ת''ז. ''שֵׁבֶט הַלֵּוִי'' לְהַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי ואֹזְנֵר שְׁלִיטָ''א דָּן אוֹדוֹת זוּג יְהוּדִים הָרְחוֹקִים מִתּוֹרָה וּמִמִּצְווֹת שֶׁנִּשְּׂאוּ וְחָיוּ יַחַד, וּלְיָמִים נִפְרְדוּ זֶה מִזּוֹ מִבְּלִי גֵּט פִּטּוּרִין כְּצִוּוּי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וְהָלְכָה הָאִשָּׁה וְנִשְּׂאָה בְּאִסּוּר לְאַחֵר כמובן שבאופן שכזה לא חלים הקדושין השניים כלל, שכן עדיין מקודשת היא לראשון. אולם עדיין עצם שהותה עם איש אחר בהיותה אשה נשואה הרי זה אוסר אותה על הבעל ועל הבועל. , וְכָעֵת שָׁבָה בִּתְשׁוּבָה יַחַד עִם בֶּן זוּגָהּ הַשֵּׁנִי וּמְבַקְּשִׁים הֶתֵּר לְהִנָּשֵׂא וְלִחְיוֹת יַחַד כְּדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל, הַאִם נִתָּן הַדָּבָר?
וּבְתֹכֶן תְּשׁוּבָתוֹ הֵבִיא אֶת דִּבְרֵי הַגְּמָרָא וְהַפּוֹסְקִים שֶׁקָּבְעוּ שֶׁאֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר הָלְכָה בְּעוֹדָהּ נְשׂוּאָה וְהָיְתָה מֵרָצוֹן לְאִישׁ אַחֵר הֲרֵי שֶׁנֶּאֶסְרָה לְבַעֲלָהּ וְנֶאֶסְרָה לְבָעֳלָהּ עוֹלָמִית. וּלְאוֹר זֹאת הֶעֱלָה שֶׁאֵין שׁוּם אֶפְשָׁרוּת לְהַתִּירָהּ לְאוֹתוֹ אָדָם מֵאַחַר שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לְאַחַר בְּאוֹתָהּ הַתְּקוּפָה בָּהּ הָיְתָה בְּקֶשֶׁר עִמּוֹ. וְעַל אַף שֶׁיֵּשׁ צַד לוֹמַר שֶׁהָיְתָה בְּגֶדֶר שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה מִגֹּדֶל רִחוּקָהּ מִתּוֹרָה וּמִמִּצְווֹת וּמֵחֹסֶר הֲבָנָתָהּ בְּחֻמְרַת הַדָּבָר, עִם כָּל זֹאת לֹא מְלָאוֹ לִבּוֹ לְהַתִּיר אֶת הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ לְמַעֲשֶׂה ומכל מקום עיין שם שהביא שבאופנים ובתנאים מסויימים אם יימצא גדול שימצא לנכון להתירה בכהאי גוונא אין מזניחין אותו. עיין שם במה שכתב ואכמ''ל. .