המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
כן הובא בבבלי במסכת שבת (ס''ט ע''ב). ובירושלמי הובא נידון זה על הנשבה בידי העובדי גילולים ונשכח ממנו אימתי הוא יום שבת. בַּגְּמָרָא הָעֳלָה נִדּוֹן אוֹדוֹת אָדָם הַנִּמְצָא בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיזֶה יוֹם הוּא וְאֵימָתַי חָל יוֹם הַשַּׁבָּת, כֵּיצַד עָלָיו לִנְהֹג לְעִנְיַן שְׁבִיתַת הַשַּׁבָּת?
וְהִנֵּה לְעִנְיַן עֲשִׁיַּת מְלָאכָה הוּבָא שֶׁבְּכָל הַיָּמִים אָסוּר הוּא בִּמְלָאכָה מִסָּפֵק שֶׁמָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם שַׁבָּת הוּא, וְרַק כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֻתָּר הוּא לַעֲשׂוֹת על אף שיוצא שודאי עושה הוא מלאכה גם ביום השבת, בכל זאת עדיף הדבר, שבזה נחשב הוא לאנוס בכל יום ופיקוח נפש דוחה את השבת. כָּל הַיָּמִים שֶׁלֹּא יָמוּת בָּרָעָב.
אַךְ בְּנוֹסָף עַל כָּךְ הִצְרִיכוּהוּ חֲכָמִים לְיַחֵד לְעַצְמוֹ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ לְצַיְּנוֹ כְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנּוּ תּוֹרַת הַשַּׁבָּת, וּבוֹ על היין אם יש לו, או על הפת או בתפילה. האחרונים. יַעֲשֶׂה קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה לִזְכִירַת הַשַּׁבָּת. וּבַדָּבָר הַזֶּה נֶחְלְקוּ חַכְמֵי הַגְּמָרָא:
לָדַעַת רַב הוּנָא מוֹנֶה אוֹתוֹ אָדָם שִׁשָּׁה יָמִים, וְאֶת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְקַדֵּשׁ וּמְיַחֵד לְעַצְמוֹ כְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְטַעֲמוֹ הוּא מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ הָיְתָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם שִׁשָּׁה יְמֵי חֹל וְהַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קֹדֶשׁ.
אַךְ לְדַעַת רַבִּי חִייָּא בַּר רַב מְקַדֵּשׁ וּמְיַחֵד הוּא אֶת הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן כְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְאַחַר מִכֵּן מוֹנֶה שִׁשָּׁה יְמֵי חֹל. וְטַעֲמוֹ הוּא שֶׁכָּךְ הָאָדָם הָרִאשׁוֹן מָנָה אֶת יָמָיו יוֹם אֶחָד שַׁבָּת וְשִׁשָּׁה יְמֵי חֹל.
וְלַהֲלָכָה ראה ברמב''ם בהלכות שבת פרק ב' הלכה כ''ב, ובשלחן ערוך אורח חיים סימן שד''מ. הִכְרִיעוּ הַפּוֹסְקִים כְּדַעַת רַב הוּנָא שֶׁרַק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְצַיֵּן לְעַצְמוֹ אֶת הַשַּׁבָּת.