המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
דָּנוּ הָרִאשׁוֹנִים מַה דִּינוֹ שֶׁל הַנִּשְׁבָּע שְׁבוּעָה עַל חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבָּע שֶׁפְּלוֹנִי יַעֲשֶׂה דְּבַר פְּלוֹנִי, מַה דִּין הַנִּשְׁבָּע? הַאִם עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי אוֹ שָׁוְא אוֹ שֶׁקֶר אוֹ לֹא?
לְדַעַת בשבועות (כ''ה ע''א). וכן כתב הר''י מיגש שם. רַשִּׁ''י זַ''ל אֵינוֹ עוֹבֵר בְּכָךְ עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי, בִּהְיוֹת שֶׁחֲבֵרוֹ אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ וּמִמֵּילָא אֵינוֹ יָכוֹל לִכְפּוֹתוֹ וּלְהִשָּׁבַע עַל מַעֲשָׂיו. אֶלָּא עוֹבֵר הוּא עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְלָכֵן יֵשׁ לְהַלְקוֹתוֹ מִשּׁוּם לָאו שֶׁל ''לֹא תִשָּׂא...לַשָּׁוְא''.
אוּלָם לְדַעַת בהלכות שבועות (פרק ה' הלכה א-ג). וכן דעת המאירי בשבועות (כ''ה ע''א) וכן הביא הריב''ש בשם הרמב''ן. וראה ברמב''ם שם שציין שאם קיים השני את שבועתו של זה הרי זה משובח, שהצילו מאיסור ולא הרגילו בשבועת שוא. והובאו דבריו בשלחן ערוך (יורה דעה סימן רל''ו סעיף ב'). הָרַמְבָּ''ם זַ''ל אַף אֵין לְהַלְקוֹת אֶת אוֹתוֹ אֶחָד מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא, בִּהְיוֹת שֶׁאֵין הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁשְּׁבוּעָתוֹ לֹא תְּקֻיַּם, וְיִתָּכֵן שֶׁחֲבֵרוֹ כֵּן יְקַיֵּם אֶת דְּבָרָיו. וְלָכֵן לֹא יַעֲנִישׁוּהוּ אֶלָּא בְּמַכַּת מַרְדּוּת אַחַת מִדְּרַבָּנָן.