המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
בהלכות בכורות פרק י''ב הלכה א'. וכן סובר ספר החינוך (ראה במנחת חינוך כאן מה שכתב בזה). הָרַמְבָּ''ם זַ''ל בְּהִלְכוֹתָיו כּוֹתֵב כִּי אָמְנָם מִצְוַת פְּדִיַּת פֶּטֶר הַחֲמוֹר עֲדִיפָה וְקוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָתוֹ, אוּלָם עִם כָּל זֹאת נֶחְשֶׁבֶת הָעֲרִיפָה לְמִצְוַת עֲשֵׂה לְכָל דָּבָר.
אוּלָם הָרַאֲבָ''ד זַ''ל בְּהַשָּׂגוֹתָיו עַל הָרַמְבָּ''ם תּוֹקֵף אֶת הָרַמְבָּ''ם עַל דְּבָרָיו בְּלָשׁוֹן חֲרִיפָה וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: ''אֵין זֶה מִן הַפִּלְפּוּל וְלֹא מִן הַדַּעַת הַמְיֻשֶּׁבֶת שֶׁיַּחְשֹׁב זֶה בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, אֶלָּא עֲבֵרָה הִיא, וּמַזִּיק נִקְרָא, וּמַפְסִיד מָמוֹנוֹ שֶׁל כֹּהֵן וְכוּ'''. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
בהלכות בכורות פרק א'. וְהַמַּהֲרִי''ט אַלְגָאזִי כָּתַב לְבָאֵר אֶת מַחֲלָקְתָּם עַל פִּי שְׁתֵּי שִׁיטוֹת הַמּוּבָאוֹת בַּמְּכִילְתָּא בְּעִנְיַן עֲרִיפַת פֶּטֶר הַחֲמוֹר, שָׁם נֶאֱמַר:
''אִם לֹא תִּפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ - מִכָּאן שֶׁמִּצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה. דָּבָר אַחֵר: אִם אֵין אַתָּה פּוֹדֵהוּ עָרְפֵהוּ, הוֹאִיל וְאִבַּדְתָּ אֶת נִכְסֵי הַכֹּהֵן אַף נְכָסֶיךָ יֹאבְדוּ''.
וּלְפִי זֶה בֵּאֵר שֶׁהָרַמְבַּ''ם סָבַר כַּפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן הָאוֹמֵר שֶׁהֵן הַפְּדִיָּה וְהֵן הָעֲרִיפָה שְׁתֵּיהֶן מִצְוָה, רַק שֶׁזּוֹ קוֹדֶמֶת וַעֲדִיפָה לְזוֹ. וְאִלּוּ הָרַאֲבָ''ד סָבַר כַּפֵּרוּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁהַמִּצְוָה הִיא בִּפְדִיָּה, רַק אִם נִמְנָע הָאָדָם מִמֶּנָּה - קָנְסָה אוֹתוֹ הַתּוֹרָה שֶׁיַּעַרְפֵהוּ כְּדֵי שֶׁאַף הוּא לֹא יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ וראה עוד בספר ''שי למורא'' (בכורות פרק א') שכתב לבאר יסוד המחלוקת בדרך שונה האם פדיית החמור היא מצד הכרת הטוב על עזרתו במצרים (וממילא העריפה היא היזק) או שמא גזירת הכתוב היא (וממילא אף העריפה גזירת הכתוב היא). .