המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
אֶחָד מִשְּׁלַבֵּי הַהִתְגַּיְּרוּת הָעִקָּרִיִּים - הוּא הַקְרָבַת הַמִּתְגַּיֵּר אֶת ''קָרְבַּן הַגֵּר'', כן כתב הרמב''ם בהלכות מחוסרי כפרה ריש פרק א'. הַמְּעַכְּבוֹ מִלִּהְיוֹת גֵּר גָּמוּר וּכְכָל כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיַּקְרִיבֶנּוּ, שֶׁעַד אָז אָסוּר הוּא בְּכָל הַקָּשׁוּר לְקָדָשִׁים.
וּמִכָּל מָקוֹם, הַגָּאוֹן רַבִּי מֵאִיר שִׂמְחָה מִדְּוִינְסְק זַצַ''ל בְּסִפְרוֹ פרק א' דמחו''כ. ראה שו''ת תשובות והנהגות (חלק ג' סימן ש''ז) שהביא דבריו, והוסיף מהגמרא (כריתות ח' ע''א) שכיום אין הגרים מביאים קרבן גרות, אבל לכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו יחוייבו כל הגרים בהבאתו למפרע. ''אוֹר שָׂמֵחַ'' עָמַד לְהוֹכִיחַ מֵהַגְּמָרָא שֶׁאֶת קָרְבַּן הַפֶּסַח רַשַּׁאי הַגֵּר לְהַקְרִיב וְלֶאֱכֹל אַף בְּטֶרֶם הֲבָאָתוֹ אֶת קָרְבַּן גֵּרוּתוֹ, וְזֶה מֵהַטַּעַם שֶׁהֻזְכַּר ראה מה שכתבנו בסיעתא דשמיא ריש מצוה י''ג בשם ספר החינוך. לְעֵיל: שֶׁהוֹאִיל וְעִקָּר מַשְׁמָעוּת קָרְבַּן הַפֶּסַח הִיא קַבָּלַת עֹל הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה בַּה', לָכֵן זֶה שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶת כָּל זֹאת - בַּדִּין הוּא שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף בְּזוֹ הַמִּצְוָה וִיהֵא רַשַּׁאי לְקַיְּמָהּ, עַל אַף אוֹתוֹ חִסָּרוֹן שֶׁל הֲבָאַת קָרְבַּן גֵּרוּתוֹ.