המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
נִשְׁאַלְנוּ מִפִּי אֶחָד הַמְיֻחָד אוֹדוֹת יְדִידוֹ שֶׁשָּׁהָה בְּאַחַת מֵאַרְצוֹת הַמִּזְרָח וְרָאָה שָׁם אֲנָשִׁים הַמַּנִּיחִים בִּפְנֵי הָאֱלִיל שֶׁלָּהֶם מָקָרוֹנִים וּשְׁתִיָּה מְתֻקָּה כְּתִקְרֹבֶת לְפִסְלָם, וְהַלָּה בָּא בְּאִישׁוֹן לַיְלָה בַּמַּחְתֶּרֶת וְאָכַל מִזִּבְחָם הַמְגֹאָל, וְעַתָּה שׁוֹאֵל מַה דִּינוֹ הַאִם עָבַר עַל הַצִּוּוּי הַנִּזְכָּר שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִזִּבְחֵי עֲבוֹדָה זָרָה?
וְהַנִּרְאֶה בִּקְצִירַת הָאֹמֶ'ר שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בְּמַחֲלֹקֶת הָאַחֲרוֹנִים. שֶׁכֵּן מסכת עבודה זרה ראש פרק רביעי. בַּגְּמָרָא חלק יורה דעה סימן קל''ט סעיף ג'. וּבַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ מְבֹאָר שֶׁאֵין נֶחְשָׁב תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כְּגוֹן בָּשָׂר שְׁמָנִים סְלָתוֹת וְשֶׁמֶן וְכיוב''ז, אוֹ שֶׁהִקְרִיבוּהוּ בְּצוּרָה הַדּוֹמָה לְצוּרַת הַהַקְרָבָה בַּמִּקְדָּשׁ, כְּגוֹן בִּזְבִיחָה אוֹ בִּזְרִיקָה הַמִּשְׁתַּבֶּרֶת וְכיוב''ז.
וְכָתַב עַל כָּךְ בַּעַל הַ''פְּרִישָׁה'' שֶׁכָּל שֶׁמִּינוֹ הוּא מִמִּין דָּבָר הַקָּרֵב עַל הַמִּזְבֵּחַ יֵשׁ לְאָסְרוֹ מִשּׁוּם תִּקְרֹבֶת. כְּגוֹן בְּשַׂר חַיָּה וְעוֹף, שֶׁאָמְנָם אֵינָם קְרֵבִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אוּלָם בִּהְיוֹת שֶׁהֵם גַּם כֵּן מִין בָּשָׂר לָכֵן יֵשׁ לְדוּנָם כְּתִקְרֹבֶת.
אוּלָם בסעיף קטן ה'. הַ''טּוּרֵי זָהָב'' תָּמַהּ עַל דְּבָרָיו שֶׁמִּלְּשׁוֹן הַמִּשְׁנָה מַשְׁמַע שֶׁדַּוְקָא דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ מַמָּשׁ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ יֵשׁ לֶאֱסֹר, וְלֹא כָּל הַדּוֹמֶה לוֹ.
וּלְפִי זֶה נִרְאֶה שֶׁלְּדַעַת הַפְּרִישָׁה גַּם בְּנִדּוֹנֵנוּ יֵאָסְרוּ הַמַּשְׁקֶה וְהַמַּקָרוֹנִים בַּהֲנָאָה מִדִּין תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה, בִּהְיוֹת שֶׁהֵם מִמִּין דָּבָר הַקָּרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְאִלּוּ לְדַעַת הַטּוּרֵי זָהָב שֶׁאֵין לֶאֱסֹר אֶלָּא דָּבָר שֶׁכַּיּוֹצֵא בּוֹ מַמָּשׁ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, לֹא יֵאָסְרוּ הַמַּאֲכָלִים הַנַּ''ל, בִּהְיוֹת שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם מַמָּשׁ קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כְּלָל.
וּבִהְיוֹת שֶׁדַּעַת ראה ב''בית לחם יהודה'' שצידד כדברי הדרישה, וכן הביא הברכי יוסף בשם ספר ''דמשק אליעזר''. רוֹב הָאַחֲרוֹנִים נוֹטָה לְהַסְכִּים בָּזֶה עִם דַּעַת הַפְּרִישָׁה, לָכֵן הַנִּרְאֶה לענ''ד לְמַעֲשֶׂה לֶאֱסֹר אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ מִשּׁוּם תִּקְרֹבֶת לַעֲבוֹדָה זָרָה ובדברנו מעניין זה עם ידידנו הג''ר יוסף שעשוע שליט''א הסכים עמנו לאסור. והגר''מ מאזוז שליט''א השיב לנו במכתב לאסור את השתייה בלבד בהיות שיש לדונה כמים ממש, אך את המקרונים צידד להתיר. ולמותר לציין שכל זה רק מצד איסור עבודה זרה, מבלי להתייחס לפן הכשרותי שבדבר, ולענין גזל הגוי, ולמצות ''הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו''. ואכמ''ל. .