המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר חֻמְרַת הַלְוָאַת רִבִּית עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה להגה''צ רבי יצחק שרים זצ''ל מחכמי ארם צובה בחלק ג' ערך ''רבית''. בְּסֵפֶר ''לִקּוּטִים מִפַּרְדֵּס'' שֶׁהֵבִיא אֶת דִּבְרֵי רַבֵּנוּ יַעֲקֹב בַּעַל הַטּוּרִים זַצַ''ל שֶׁ''נֶּשֶׁךְ'' עוֹלֶה בַּגִּימַטְרִיָּה ''זֶה נָחָשׁ'', וּבֵאֵר שֶׁעַל יְדֵי דָּבָר זֶה נוֹתְנִים הַלּוֹוֶה וְהַמַּלְוֶה לַסִּטְרָא אַחֲרָא הַנִּקְרֵאת ''נָחָשׁ'' כֹּחַ וּשְׁלִיטָה גְּמוּרָה עַל נִשְׁמָתָם. כך הובא גם כן בכתבי רבינו האריז''ל . וְכָל אָדָם לְאַחַר פְּטִירָתוֹ נוֹתָרִים בְּעַצְמוֹתָיו מְעַט נִיצוֹצוֹת מִנִּשְׁמָתוֹ בִּכְדֵי לַהֲקִימוֹ בָּהֶן בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לֶעָתִיד לָבֹא, אֲבָל זֶה שֶׁלָּוָה אוֹ שֶׁהִלְוָה בְּרִבִּית מְאַבֵּד גַּם אֶת אוֹתָהּ הַלַּחְלוּחִית שֶׁל חַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וּמִמֵּילָא לֹא יִזְכֶּה לָקוּם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לֶעָתִיד לָבֹא, במדרש רבה (שמות ל''א, ו'). וראה בספר הקדוש ''ראשית חכמה'' שסמך זאת על הכתוב (ויקרא כ''ה, ל''ו): ''אל תקח מאתו נשך ותרבית...וחי אחיך עמך'' שלא תקח ממנו רבית כדי שתחיו אתה והוא לעתיד לבוא. ועוז נרמז שפעם אחד כתוב ''מרבית'' ופעם אחת כתוב ''תרבית'' ראשי תיבות ''מת'', שמיתתו תהא מיתת עולם רחמנא ליצלן. כְּפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית.
מצוה ס''ט: שלא לקלל הדין
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''ב, כ''ז.)
''אֱלֹקִים לֹא תְקַלֵּל''.