המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר אַזְהָרַת ''וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ'' עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה לְהָרה''ק מִקָּאמָארְנָא זִיעָ''א על התורה (שמות כ''ב, כ'). בְּחִבּוּרוֹ ''אוֹצַר הַחַיִּים'' שֶׁכָּתַב בְּשֵׁם הַמַּגִּיד מִקֹּאזְ'נִיץ זִיעָ''א שֶׁכַּיָּדוּעַ כָּל חַיּוּתָם שֶׁל הַנִּבְרָאִים מְקוֹרָהּ מִן הַקְּדֻשָּׁה, וְאַף הַסִּטְרָא אַחֲרָא אֵין לָהּ חַיּוּת מֵעַצְמָהּ אֶלָּא מְקַבֶּלֶת הִיא אֶת חַיּוּתָהּ וְאֶת הַכֹּחוֹת הַנִּצְרָכִים לָהּ מִן הַקְּדֻשָּׁה בִּכְדֵי לְקַיֵּם וּלְמַלְּאוֹת אֶת שְׁלִיחוּתָהּ בָּעוֹלָם. וְהִנֵּה נִיצוֹץ הַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה הַפְּנִימִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל נִקְרָא ''גֵּר'' וזהו סוד הפסוק ''ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם''. ואכמ''ל. , בִּהְיוֹת שֶׁאוֹתוֹ נִיצוֹץ מְקוֹרוֹ וְשָׁרְשׁוֹ הוּא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּכְעֵת שָׁרוּי הוּא בְּתוֹךְ הַגּוּף שֶׁנּוֹצַר מִן הַתַּחְתּוֹנִים. וְהָאָדָם עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו כּוֹפֶה עַל אוֹתוֹ נִיצוֹץ הַשְּׁכִינָה הַנִּקְרָא ''גֵּר'' לְהַעֲנִיק לַסִּטְרָא אַחֲרָא חַיּוּת יְתֵרָה וּמְרֻבָּה, בָּהּ הִיא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת שכן הסטרא אחרא מצד עצמה ודאי שאין לה שום כח וחיות, כגון סגולת צלם העבודה זרה, או הסיפוק מעשיית העבירה, ודאי שלכשעצמה אין בהן שום טעם וריח. רק שהסטרא אחרא מקבלת את הכחות והדמיונות הללו כדי להעמיד את האדם בנסיון. ועל ידי העוונות האדם מרבה ומגדיל את כחה עד שמתעתעת בו בקלות ומסיטה אותו מדרך הישר. ועוד עיין שם באורך. לְהוֹנוֹת בְּנֵי אָדָם וּלְהַטְעוֹתָם בַּעֲבֵרוֹת, וּלְאַחַר מִכֵּן נִפְרַעַת מֵהֶם וְלוֹחַצְתָּם בְּיִסּוּרִים. וְעַל כֵּן נִצְטַוִּינוּ ''וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ'' שֶׁלֹּא תִּגְרֹם לְהוֹרָקַת שֶׁפַע מֵהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה לַסִּטְרָא אַחֲרָא וְחֵילוֹתֶיהָ שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּזֶה לְרָעָה נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.
מצוה ס''ה: שלא לענות יתום ואלמנה
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''ב, כ''א.)
''כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן''.