המצוות · דְּרוּשׁ וְחִדּוּשׁ
הַגָּאוֹן רַבִּי מֹשֶׁה שְׁטֶרֵנְבּוּךְ שְׁלִיטָ''א בחלק א' סימן תר''כ. בְּסִפְרוֹ ''תְּשׁוּבוֹת וְהַנְהָגוֹת'' דָּן הַאִם אִסּוּר ''וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ'' חָל גַּם כְּלַפֵּי בֶּן גֵּרִים, אוֹ דַּוְקָא כְּלַפֵּי הַגֵּר עַצְמוֹ בִּלְבַד וְלֹא כְּלַפֵּי צֶאֱצָאָיו?
וּבִתְחִלַּת דְּבָרָיו הֵבִיא אֶת מַאֲמַר חֲזַ''ל בבא מציעא (כ''ח ע''ב). בַּתַּלְמוּד שֶׁאָמְרוּ: ''אִם הוּא בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂי אֲבוֹתֶיךָ שֶׁנֶּאֱמַר ''וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ''. שֶׁמַּשְׁמָע מִכָּךְ שֶׁהָאִסּוּר מִתְיַחֵס אַף כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל רָגִיל שהרי פשוט הדבר שבן גרים לכשעצמו הרי הוא ישראל כשר לכל דבר. ראה יבמות (ק''ב ע''א). רַק שֶׁהוֹרָיו הֵם גֵּרִים.
אוּלָם לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא וְנָתַן בַּדָּבָר הִכְרִיעַ כִּי לֹא חָל אִסּוּר זֶה בְּבֶן גֵּרִים אֶלָּא בְּדָבָר הַקָּשׁוּר לְהוֹרָיו הַגֵּרִים, כְּגוֹן שֶׁמַזְכִּיר לוֹ אֶת יִחוּסוֹ מֵהֶם, אוֹ לוֹעֵג עֲלֵיהֶם בְּפָנָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם סְתָם מְצַעֵר אוֹ לוֹחֵץ אֶת בֶּן הַגֵּרִים עַצְמוֹ בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם קְשׁוּרִים לְגֵרוּת הוֹרָיו הֲרֵי שֶׁאֵין בָּזֶה אִסּוּר שֶׁל ''וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ'', אֶלָּא רַק שְׁאָר אִסּוּרִים הַקַּיָּמִים כְּלַפֵּי כָּל יְהוּדִי אַחֵר.