המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה תורה ר''פ. בְּלִקּוּטֵי מוֹהָרַ''ן לְהָרה''ק רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב זִיעָ''א שֶׁבֵּאֵר שֶׁאָדָם שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל לְיָדוֹ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַדַּיָּנִים, בֵּין כְּתוֹבֵעַ וּבֵין כְּנִתְבָּע, הֲרֵי זֶה כְּעֵין עֹנֶשׁ וְתוֹכָחָה שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה מוֹכִיחָה אוֹתוֹ. הוֹאִיל וְכָל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו צָרִיךְ הוּא לִרְאוֹתוֹ כְּאִלּוּ עוֹסֵק הוּא בַּתּוֹרָה מַמָּשׁ, כְּגוֹן כְּשֶׁשּׂוֹכֵר אוֹ שֶׁמּוֹכֵר דָּבָר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הֲרֵי הוּא כְּעוֹסֵק בְּדִינֵי מִקָּח וּמִמְכָּר, וּכְשֶׁמְּשַׁלֵּם לְפוֹעֲלָיו אוֹ עַל מִקָּח שֶׁקָּנָה הֲרֵי זֶה כְּעוֹסֵק בְּהִלְכוֹת שְׂכִירוּת פּוֹעֲלִים וּבְדִינֵי גְּנֵבָה וּגְזֵלָה. וְעָלָיו לִנְהֹג עַל פִּי הַדִּין בְּמַשָּׂאוֹ וּבְמַתָּנוֹ שֶׁזֶּה בִּבְחִינַת פְּסִיקַת הַדִּין וְהַכְרָעַת הַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. אוּלָם כַּאֲשֶׁר אָדָם שׁוֹקֵעַ בְּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ וְאֵינוֹ מְקַשֵּׁר אֶת הַדְּבָרִים לְשָׁרְשָׁם שֶׁבַּתּוֹרָה אֲזַי מִשָּׁמַיִם מְגַלְגְּלִים שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַדַּיָּנִים וְלַחֲזֹר בִּפְנֵיהֶם עַל כָּל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ וּפְרָטָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו, וּבְכָךְ מַחְזִיר הוּא אֶת עֲסָקָיו לְשָׁרְשָׁם הָאֲמִתִּי בַּתּוֹרָה ואז אם פגם רק בכוונתו שלא כיוון במעשיו לתורה – הרי שכעת השיב מחשבתו ויצא זכאי בדין. ואם פגם גם במעשיו שלא נהג כלל על פי התורה ודיניה – אזי יוצא מחוייב בדין ומתקן גם את הפגם שבמעשיו על ידי שמקיים את פסק התורה. .
מצוה נ''ט: לדון בדין נושא שכר ושוכר
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''ב, ט'-י'.)
''כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם וְכוּ'''.