המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן הַמַּחֲשָׁבָה עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בַּמָּבוֹא לַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מִבַּעַל ''הַסֻּלָּם'' שֶׁכָּתַב לְבָאֵר שֶׁכָּל הֲוָיַת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּפְרָטָיו וְעִנְיָנָיו הַכֹּל הוּא תּוֹצָר וּפְרִי מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁחָשַׁב לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם. וּבְכֹחַ אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה כְּבָר הָיוּ גְּלוּמִים וּטְמוּנִים כָּל הַתּוֹצָאוֹת וְהַמַּעֲשִׂים. וְאֵין לְךָ דָּבָר בָּעוֹלָם שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ עַתָּה, אֶלָּא הַכֹּל מְקֻשָּׁר בְּקֶשֶׁר יָשִׁיר לְמַחֲשֶׁבֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְזֶהוּ סוֹד ''סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה'' שֶׁהַכֹּל תָּלוּי וְעוֹמֵד מִכֹּחַ אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה. כְּמָשָׁל לְאָדָם הֶחָפֵץ לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת נָאֶה, שֶׁבִּתְחִלָּה מְּצַיֵּר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֶת הַבַּיִת וַחֲדָרָיו וּפְרָטָיו וְעִנְיָנָיו, וְאַחֲרֵי כֵּן מוֹדִיעַ לְפוֹעֲלָיו אֶת הַסֵּדֶר וְהֶחֳמָרִים וְהַמַּעֲשִׂים הַנִּדְרָשִׁים, וּלְבַסּוֹף מַתְחִיל בִּבְנִיַּת הַבַּיִת בְּפֹעַל עַד הִגָּמְרוֹ. וְהַכֹּל כְּפִי שֶׁהָיָה מְסֻדָּר לְפָנָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בַּתְּחִלָּה. כָּךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת וּפְרָטֵיהֶם וְעִנְיָנָם הֵם בִּבְחִינַת הַהוֹצָאָה לַפֹּעַל שֶׁל מַחֲשֶׁבֶת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא ועיין עוד בספרנו הדל ''דובב שפתי ישנים'' מאמר ''שמירת המחשבה'' (עמוד תמ''ג) מה שכתבנו בזה בסיעתא דשמיא. .
מצוה נ''ח: לדון בדיני טוען ונטען
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''ב, ח'.)
''עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע...עַד הָאֱלֹקִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם''.