המצוות · בְּסוֹד עֲבָדֶיךָ
בְּבֵאוּר עִנְיַן הַדִּין וְהַקְּנָסוֹת עַל דֶּרֶךְ הַסּוֹד רְאֵה בְּסֵפֶר חלק חושן משפט (הלכות דיינים הלכה ב'). לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת שֶׁבֵּאֵר שֶׁהַמִּשְׁפָּט הוּא בְּחִינַת תִּקּוּן הָאֱמוּנָה. בִּהְיוֹת שֶׁכְּשֶׁשְּנַיִם בָּאִים לַדַּיָּן וּמַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה הֲרֵי שֶׁאֶחָד מֵהֶם טוֹעֵן שֶׁקֶר, וְנִמְצָא שֶׁפָּגַם בֶּאֱמוּנָתוֹ, כִּי הָיָה לוֹ כמו שאמרו בשבת (ל''א) שתובעים את האדם לעתיד לבא ''נשאת ונתת באמונה?''. לִישָׂא וְלִתֵּן בֶּאֱמוּנָה. וְתִקּוּנוֹ הוּא עַל יְדֵי שֶׁבָּאִים לְדַיָּן הַדָּן דִּין אֱמֶת, וּבְמִשְׁפָּטוֹ מְחַבֵּר הַדַּיָּן אֶת הָאֱמֶת עִם הָאֱמוּנָה ולכן גם כן אין דנים אלא ביום ולא בלילה. שהיום והלילה הם אמת ואמונה, ורק ביום יכולה להיות ההשתלמות של שניהם יחד. ולכן אמרו חכמים ''כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב''ה במעשה בראשית שנאמר ויהי ערב ויהי בקר יום אחד''. שעל ידי הדין עושה את הערב (אמונה) ואת הבקר (אמת) לאחד. , וּבָזֶה נַעֲשֶׂה תִּקּוּן הָאֱמוּנָה. וְלָכֵן גַּם כֵּן עִקַּר הַהַסְמָכָה הוּא רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כן כתב בליקוטי מוהר''ן (תורה ז') שארץ ישראל היא בחינת אמונה ובחינת אמת. עיין שם באורך. שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְרַק מִשָּׁם יָכוֹל לָצֵאת הַתִּקּוּן הַשָּׁלֵם.
מצוה נ': להרג בסיף המחיב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: (שמות כ''א, כ'.)
''וְכִי יַכֶּה אִישׁ...וָמֵת נָקֹם יִנָּקֵם''.